Finden
 

משפחת ברגמן

הרופאים הראשונים

סגל מספר:
”הרופא של ’קופת-חולים עממית’ - שהיתה קופ”ח של המושבות והפכה ל’קופת-חולים מאוחדת’, נשלח אלינו. הוא יצא מנתניה ב-7 בבוקר, אבל החמור עליו רכב הלך ככה... ובצהריים הגיע לשבט הבדואים של הפאליק. הרופא לא ידע בדואית ובדואים אז לא ידעו עברית. הרופא ראה ילד עם טרכומה (גרענת לחמית-העין המדבקת), הוציא כלים מהתיק וטיפל בו. הביאו לו עוד ילד ועוד ילד, אבל בסוף הוא הצליח להסביר להם שהוא רוצה להגיע לצריף שלנו. הוא הגיע, הצטדק בגרמנית: החמור הזה לא מבין כלום...
הבדואים כבר ידעו מתי הביקור השבועי של הרופא והיו באים אליו לצריף הציבורי, בו הוקצאה לו פינה”.
הרופא התושב הראשון היה דר’ ברגמן. ”פעם באתי לחנות של מריין” - תיארה חוה וינקלר - ”פגשתי שם כזה גבר אריסטוקרט ויפה תואר. עשו לי הכרה איתו ושוחחנו בגרמנית. לאחר השיחה עימי הסכים לבוא לכאן ולהיות הרופא שלנו. דר’ ברגמן גר בצריף הגדול, הפולני, עד שבאה המשפחה שלו. פעם הוא חלה בעצמו. הלכתי לטפל בו והאנשים חשבו שיש לי פלירט איתו. אשתו הצעירה הגיעה עם שני ילדיהם ישר מהאוניה לחולות אבן-יהודה. המשכתי לטפל בהם. כשהם עברו לגור בצריף של פיניה גוולדר, הלכתי לסדר להם את הצריף. אשתו של דר’ ברגמן היתה ’שלימזל’ כזאת, שלא ידעה להרים קש מהאדמה. וזו היתה בחוג של נשים סוציאליסטיות! 
כשהגיע הליפט הגדול שלהם - ארגז שדמה לחדר ובו כל החפצים - הם לא נכנסו לצריף. את חדר השינה העשוי מהגוני איחסנו אצל רבקה ויוסף אקשטיין. את הספרייה הנהדרת שלהם איחסנו אצלי בבית.
כל הציוד הרפואי שעמד לרשותו היה ארגז אחד של תרופות”.
”במקום שגרה היום משפחת גבעון, גר בדואי” - המשיך סגל - ”כולו עצמות; היתה לו פרה אחת, כולה עור ועצמות; וגם סוס היה לו כמו לדון קישוט - עור ועצמות. בדואי זה אמר לי: ’יה חוואג’ה, יש כאן הרבה יתושים. אתם כולכם תמותו פה. לא חבל על הילדים?’ אמרתי לו: ’יש כאן הרבה יתושים, אבל אנחנו לא נמות’”.




קופת חולים "עממית"

מתוך ויקיפדיה, 
קופת חולים עממית הייתה קופת חולים ”בלתי מפלגתית” שנוסדה במטרה לספק שירותי רפואה להתאחדות האיכרים ולהתיישבות העובדת שלא נכללה בהסתדרות הכללית (כמו למשל משקי חבר החקלאים הלאומיים, האיחוד החקלאי ואיכרים עצמאיים במושבות). קופת החולים נוסדה בשנת 1931 על ידי הדסה ובשנת 1974 התאחדה עם קופת חולים של הציונים הכלליים, כך נוצרה קופת חולים מאוחדת.

 

 



קופת חולים עממית

מתוך חוברת 25 שנה למושבה
קופת חולים עממית במושבות היא הראשונה שלוותה את המתיישבים הראשונים. סידרה בצריף הציבורי ארון רפואות והרופא שלה מנתניה בקר במקום פעמיים בשבוע, ברכיבה על סוס , מהלך כשעתיים. כעבור זמן נשלח רופא קבוע, הד”ר ברגמן, מעולי גרמניה. עבודתו נעשתה בתנאים קשים מאד, משפחתו גרה בצריף, המרפאה היתה בפינה של הצריף הציבורי וכל הרפואות היו בארגז רגיל. עם בואו הועברה המרפאה לצריף מיוחד עם סידורים טובים יותר. המרפאה שמשה את כל התושבים במקום ובסביבה, גם את חברי קופת חולים כללית. עם ריבוי התושבים במקום, הקימה קופת חולים הכללית מרפאה משלה לחבריה, וכיום משמשת קופת חולים עממית מאה משפחות של הותיקים. לפני 10 שנים הוקם בנין מיוחד למרפאה ע”י החקלאי.

 


הצריף של המשפחה

על ד"ר ברגמן

בספר רופאי קופת חולים עממית נכתב כך:
”נולד ב-17.3.1901 בוורשה למשפחה אריסטוקרטית. ב-1906 היגר עם הוריו לברלין, שם למד רפואה וסיים. ב-1925 נשא לאישה את אלישבע כהן אלטמן מדיסלדורף, עובדת סוציאלית, והמשפחה הצעירה עברה למגדבורג, שם הועמד בראש מערכת הבריאות. 
ב-1933 עלו לארץ (מס. רישיון – 1212). ד”ר ברגמן עסק בבריאות הציבור באבן יהודה, ת’א רבתי והשרון. החל מ-1939 עבד בקופ”ח הכללית כיועץ ומורה לבריאות הציבור בבתי ספר לאחיות וסמינרים. גר בכפר סבא. היה איש רחב אופקים ושלט ב-8 שפות. נפטר ב-1962 והניח 3 בנות”.

 


 

 

 

הנחת אבן הפינה למרפאה החדשה

מתוך חוברת 40 שנה למושבה

40 שנה ליסודה של אבן-יהודה - 40 שנה לקופת חולים עממית, מיסודה של ”הדסה” - באבן-יהודה.
קופת חולים עממית המלווה את ראשוני המתיישבים, היתה הקופה הראשונה במושבה שהגישה עזרה רפואית לתושבים.
מפינה בצריף הציבורי עברה הקופה למרפאה יפה ומשוכללת, שבינתיים הונצחה ע”ש שמואל זיקף ז”ל, מראשי התאחדות האכרים ומייסדי הקופה. מארגז תרופות בפינת הצריף לחדר תרופות מסודר, הכולל מאות סוגי תרופות ותכשירים. מעזרה רפואית פעמיים בשבוע עומדת היום לרשות החברים רופאה מסורה ונאמנה הגב’ ד”ר פסיה כץ, המגישה עזרה רפואית במשך 24 שעות ביממה ולצידה אחות.
חברי הקופה נהנים מעזרה רפואית מלאה ובשנים האחרונות הושם דגש להרחבה נכרת בזכויות הביטוח הרפואי, לדוגמה: אין הגבלות בימי האשפוז, פנקס התרופות רחב ביותר הכולל תרופות יקרות מאד הניתנות לחברים ללא תשלום (פרט לאגרה בסך 50 אגורות לתרופה), אין תוספת מס עבור אשה עובדת ומספר הילדים אינו מהווה גורם להגדלת המס. סודרו ביטוחים מיוחדים כמו ביטוח נוסעים לחו”ל, הנחות מיוחדות לסטודנטים, לזוגות צעירים, לחיילים משוחררים ולעולים חדשים.

 

 

 

 

 

 

 

מאמר בעיתון ”דואר היום”,22/2/34, למלאת שנה למושבה

העזרה הרפואית מסורה לקופת חולים ”עממית”, על המקום נמצא רופא קבוע ומרפאה מסודרת וגם ערביי הסביבה מבקרים במרפאה המקומית....המרפאה נמצאת עדיין בצריף הציבורי אבל בקרוב ניגשים לבנין המרפאה ובית לרופא.

 

 

 

טקס הנחת אבן הפינה למבנה הנוכחי

קופת חולים הכללית

עם גל העליה הגדול של ראשית שנות החמישים נוצר צורך ממשי בפתיחת סניף קופת חולים של ההסתדרות. עד זמן זה קבלו חברי ההסתדרות שירות בסניף המקומי של קופת חולים עממית.
נפתח סניף בבית בן 3 חדרים - היום בשטח הקניון - שבו היו רופא, חובש ושירותי משרד.
בשנת 1956 נפתח הסניף בבנין חדש, הוא הבנין הנוכחי ברחוב אסותא (שהורחב פעמים רבות מאז). בשלב זה כבר עבדו שני רופאים, אחיות ותחנת ”טיפת חלב”.

 


 

 

 

 

 


מתוך חוברת 25 שנה למועצה

עם ריבוי התושבים במקום הקימה קופת חולים הכללית מרפאה משלה לחבריה... קופת חולים של ההסתדרות מקיימת במקום שתי מרפאות, אחת מרכזית והשניה בשכונות.
לאחר טיפול ממושך נענו המוסדות המרכזיים של קופת חולים לדרישותיה של מועצת הפועלים והקימו לפני שנתיים בנין נאה ומרווח למרפאה במרכז המושבה בקרבת מקום לבית הפועלים, על מגרש רחב ידים שהועמד למטרה זו על ידי המועצה המקומית.
הקופה מגישה עזרה לכ-2600 נפש. לרגל מחסור ברופאים המוכנים ללכת לעבודה במושבה, טרם נמצאה האפשרות לשלוח רופא נוסף למקום. עומס העבודה על הרופא היחיד של קופת חולים הוא רב ביותר.

 

 

תולדות קופת חולים הכללית

לדברי מנחם טילס: ”בעיית קופת-חולים היתה בעיה סבוכה וקשה. באבן-יהודה קיבלו כל תושבי המקום ופועליו את הטיפול באמצעות קופת-חולים העממית (שכל הוצאותיה, הרופא, החובשת וכן התרופות, מומנו על-ידי המתיישבים). מרפאה אחת ורופאה אחת, ד”ר פסיה כץ. רופאה מסורה מאוד שעמדה לשירות כל האוכלוסיה המקומית.
ד”ר פסיה (פֶּפי) כץ היתה אחראית ביותר כלפי חוליה, מעולם לא התרגלה לרכב על חמור. לקדימה היתה נוסעת בעגלה רתומה לסוס. אבל עד לבית משפחה, בקצה הרחוק של המושבה היתה רצה ברגל.
הצד השלילי בכל העניין היה, שחברי ההסתדרות שילמו מיסים כפולים - לקופת-חולים של ההסתדרות ולקופת-חולים העממית.
הקמת המרפאה הראשונה של ההסתדרות באבן-יהודה גרמה לסערת רוחות ולוויכוחים קשים על רקע של חלוקת האוכלוסיה בעד הקמת קופה נוספת ונגד. העניין הוכרע על-ידי מועצת הפועלים, אשר השקיעה מאמץ רב להביא את כל מוסדות קופת-חולים של ההסתדרות למרפאה יפה ומשוכללת, עם רופאים ואחיות לשירות הקהל, כדוגמת העזרה הרפואית שהוגשה ליתר חברי ההסתדרות בכל הארץ.
אני מניח שהונח בזה יסוד צודק וטוב לציבור העובדים, שנפטר מתשלומים כפולים והפך בכך להיות שווה ליתר חברי ההסתדרות בארץ, מבחינת העזרה הרפואית”.
לפי צבי סלע: ”בשנת 1941 הוקמה המרפאה של קופת-חולים הכללית, בנוסף לקופ”ח עממית. כעבור זמן הובא לאבן-יהודה ד”ר קלר, אשר הגיש עזרה רפואית מטעם קופת-חולים לחברי ההסתדרות באבן-יהודה, קדימה, תל-יצחק, בית-יהושע וכפר-נטר. כבישים לא היו, לא באבן-יהודה ולא בכל הסביבה, וד”ר קלר הגיע לכל מקום רכוב על סוס”.
”קופת-חולים של ההסתדרות” - כתב יהודה בכר במאי 1958 - ”מקיימת במקום שתי מרפאות: אחת מרכזית ואחת בשכונות. לאחר טיפול ממושך, נענו המוסדות המרכזיים של קופת-חולים לדרישותיה של מועצת הפועלים והקימו, לפני שנתיים, בניין נאה ומרווח למרפאה במרכז המושבה, על מגרש רחב-ידיים, שהועמד למטרה זו על-יד המועצה המקומית”. הקופה הגישה באותם ימים עזרה ל-2,600 נפש.

 

 

סיפרה סרפינה רחמוט

אני מוכרחה לציין את עבודתו של ד”ר קלר עם העליה התימנית שהגיעה לכאן ב1945. הוא התמסר ועבד בלי לאות ובתנאים קשים מאד מאד. חולות עמוקים, אוהלים ואם לחשוב שכאשר הגיעו לארץ הם היו מבוהלים מאד וכל כאב הבהיל אותם. אחרי כן ד”ר קלר עזב בשנת 1949 ואז הגיע ד”ר רוט.

 

 

 

ד"ר רוט

סיפר שלום מורגנשטרן

במושבה היו שתי קופות חולים.
הייתה קופת חולים המאוחדת של התושבים הותיקים ושם הייתה רופאה רווקה ד”ר כץ. היא הייתה מעורבת עם לקוחותה כמשפחה. היות והיא הייתה רווקה, היו התושבים מזמינים אותה לאכול איתם בחגים ובשבתות. 
מצד שני, הייתה קופת חולים כללית של ההסתדרות ובה היו מבוטחים כל הפועלים שהגיעו למושבה מכל הזמנים, כל העולים שהגיעו וכל אנשי שכונת ען-יעקב. האב בעין יעקב היה משלם לפי המשכורת, והמשכורת לא הייתה גדולה אבל כל המשפחה הייתה מבוטחת.
המשפחות היו גדולות והרופא בקושי היה יכול לטפל בכולם. התנאים היו קשים, המקום לא התאים למרפאה, ובשביל כל תרופה קטנה היו צריכים לנסוע לנתניה לבית מרקחת מיוחד שסיפק תרופות לכל המבוטחים מהסביבה ושם התורים היו גדולים מאוד. גם לבדיקות היו צריכים לנסוע לנתניה.
היה לנו רופא אחד, ד”ר רוט ז”ל, ואח קוזוכוביץ שהיה לו נסיון רב מהצבא הסוביטי. יש לציין, שאז היו קוראים לרופא הביתה, כך שלרופא לא היה יום ולא היה לילה. הוא היה מבקר בבתים, אפילו כשלא הזמינו אותו. לא פעם היה מבקר את אשתי שהייתה בשמירת הריון ואת בני, כשבני חלה בגיל שנה בשיתוק ילדים (אז הייתה ממש אפידמיה). כאלה היו אז היחסים בין הרופא לחולים.הרופאים התחשבו בחולים, במיוחד כאשר הרופא ידע שהם צריכים טיפול מיוחד. אחרי שנים, קיבלנו עוד רופא וחילקו את המטופלים בין שניהם. היום הסידורים הם הרבה יותר טובים. יש בית מרקחת במקום, לוקחים דם 4 פעמים בשבוע, יש רופא ילדים ויש רופא נשים והאנשים, לפי דעתי, מאוד מרוצים.



יפה דורני סיפרה על ד"ר רוט

הרופא היחיד ששירת את כל תושבי המושבה היה הדוקטור אבא רוט, וכשמו כן הוא - נהג בכולם כאב רחום אל בניו. דמותו הצנועה והחייכנית מוכרת לכל אחד ואחד במושבה. הוא קיבל כל חולה וחולה בפנים מאירות, היטה אוזנו למצוקותיו הגופניות והנפשיות של כל מי שבא אליו לקבל מזור למכאוביו. הוא לא כעס, לא טרק את הדלת בפני השוחרים לפתחו. התור להתקבל אצלו היה משתרך עד אל מחוץ לכותלי המרפאה, שהיתה בצריף אשר בשכונתנו בשנים הראשונות, ולאחר מכן שכנה במושבה, בבית בירנבוים.
בימים הראשונים היה הדר’ אבא רוט נוהג לרכוב על חמור בדרכו אל ביקורי הבית. לאחר מכן נסע בעגלה רתומה לסוס, אחר כך במונית של צ’רקסקי, וברבות השנים רכש לעצמו רכב, ובו נסע.
במרפאה ידע לטפל בזקנים, גם באלה שלא היו ממש חולים אבל נזקקו למלה טובה ולעצה. היו בהם שעמדו על דעתם לקבל תרופה, והוא רשם להם תרופה שאיננה יכולה להזיק להם, ובלבד שיהיו מרוצים... הוא עבד בתנאים קשים ביותר ולא התלונן על כך. בעצם, יכלו התושבים לפנות אליו בכל שעה ביממה והוא נענה להם תמיד. בימי החורף הקרים והגשומים כיתת רגליו מבית לבית, אוחז בידו את תיקו השחור, אשר בתוכו היו תרופות וחומרים להגשת עזרה ראשונה לחולי השפעת ודלקת הגרון. באותם חורפים רחוקים וקרים, בתנאים הקשים של הימים ההם, לא היה בית אשר לא היו בו חולים. עייף ויגע היה שב לביתו, ובטרם יסעד את ליבו וינוח קצת היה הטלפון מצלצל. מן העבר השני של הקו נשמע קולו של מי שזקוק לעזרתו של הרופא. בדרך כלל היו אלה הוריו של ילד שלקה בחום גבוה. לא תמיד מצא הדבר חן בעיני אשתו של הרופא שלנו, שהרי הפריעו התושבים את מנוחתו של בעלה העובד כה קשה בשירותם, אבל הדר’ אבא רוט לא הסכים לדחות את הפונים אליו לעזרה רפואית.
עד ימיו האחרונים שירת את התושבים בנאמנות. כשנפל הוא למשכב, האיש שטיפל בחולים רבים כל-כך - לא נמצא מזור למחלתו. יהי זכרו ברוך.