Finden
 

מרים בן יעקב מסבירה

הפטריות הן מאכל תאווה נפלא אך בפטריות הבר הפראיות טמון המוות, הוא חבוי בתוכן וחובה עלי להזהיר מפניו! 
אין חוויה גדולה ומשמחת יותר מאשר לצאת בחורף לאחר ליל סופה, רעמים וגשם סוחף, מצוידת בסלסלה, לבושה היטב ומוגנת מפני הקור, לבדוק ולסרוק את השדות ולחפש האם כבר עלו וצמחו הפטריות? זהו דחף הפועם בלבם של כל מלקטי הפטריות. וכאמור, אין חוויה יפה ומשמחת יותר מאשר לשוב הביתה עם השלל ואין אכזבה גדולה יותר מאשר לחזור עם כלים ריקים. 
כבר מימי ילדותי ידעתי לזהות פטריות טובות למאכל ולא היה בי כל חשש ללקט פטריות גם אחרי האסון הנורא שאירע במושבה לבנו של סגל. יתכן מאוד, שהייתי היחידה באזרחי המושבה שהמשיכה לצאת לשדות בחורף, לתור אחר פטריות. 
אחד הזיכרונות המתוקים ביותר שנותרו לי מימי ילדותי, הוא כאשר רוברט בעלה של אמי היה שב הביתה עם כמה פטריות ”נרתיק” שזה עתה מצא בצדי הדרך .
די היה בשתי פטריות ”נרתיק” עסיסיות ולחות כדי למלא את חלל המטבח בריחות ניחוח של צלי תפוחי אדמה בפטריות שהיה מתבשל לאיטו על האש. ( להלן המרשם לצלי: פרוסות של בצל יבש ומעליהם פרוסות של פטריות מקולפות ושטופות ועליהם ערימה של תפוחי אדמה צעירים שהוצאו זה עתה מחלקת הגינה בחצר. מטגנים בשמן במשך 15-20 דקות ומגישים לשולחן בתוספת מלפפון כבוש, שמנת ולבן מתוצרת בית. ) 




הפטריות הנרתיקיות

נרתיקנית נאה דביקה: הפטרייה נקראת בשם זה משום שהכובע דביק מאוד בגלל הלחות שהפטרייה סופגת מהאוויר. צבע הכובע חום בהיר וקוטרו 5-10 ס”מ. הדפים בהירים בגיל צעיר ונעשים ורודים סגולים בהבשלה. הרגל רחבה יותר בבסיסה והיא נעשית צרה כלפי מעלה. בבסיס הרגל מצוי נרתיק לבנבן המחולק בדרך כלל לאונות. אין לה טבעת מסביב לרגל. הנרתיקנית היא פטרייה גדולה ובולטת והיא נפוצה במקומות חרושים ובאזורים פתוחים וגלויים לשמש. 
היו ארבעה סוגי פטריות שנהגתי ללקט בימי ילדותי ונערותי, עוד בטרם חקרתי ושאבתי ידע בספרים ומפי בוטנאים שפקדו את האזור .

 

הפטריות הראשונות שהקדימו לעלות היו האמניתות הנמוכות. (אמנית המוות (שם מדעי: Amanita phalloides) הן צמחו מתחת לשדרת האקציות שצמחה לאורך הפרדס, ברכס הגבעות בין שתי בריכות המים. (באותם הימים ישב שם הישוב כפר צור ). לא אכתוב על פטריות שנכחדו ואינן היום. אבל אני חייבת להזכיר את האמנית הגדולה הלבנה עם הרעל הקטלני והנורא. בנוסף לכך אני חייבת לציין שכל פטרייה הנראית מרהיבה ביופייה עלולה להיות רעילה! בפטריות - הצבע הלבן מסוכן!!! הצבעים שחור, חום, צהוב, סגול ואפור (אפור, כמו צבע של חפרפרת ועכברוש) שייכים לפטריות אכילות!!! פטריות אלה ניתן לאכול אפילו ללא בישול, כמו את השמפיניון המתורבת, פטריות אלה נעשות חומות בתחתיתן בעת ההבשלה. 
האמנית הרעלית או האמנית הקטלנית – צומחת מתחת לעצי אלון, שובה לב ועין ביופייה. אסור בכלל להתקרב אליה, צריך להתרחק ולברוח ממנה! המקרה שקרה לסגל ז”ל שינה את כל ההתנהלות במושבה.




אמניטה רעילה

מותו של עוזי סגל מאכילת פטריות רעילות

מרים מתייחסת כאן בדבריה לאסון שזעזע את אבן יהודה בשנות החמישים ואף הופיע בכל העיתונים היומיים, בצירוף אזהרה חמורה מפני ליקוט פטריות בשדות למי שאינו מכיר אותן היטב
טעות בזיהוי גרמה לכך שבושלו פטריות מסוג אמניטה, שהן רעילות ביותר והבן עוזי מת כתוצאה מכך.


 

 

סיפר על האסון אורי קימל

יום אחד, בשנת 1951, בא עוזי סגל שהיה בן 9 ושאל את אמא איך מבשלים פטריות. אמא אמרה לו להביא את הפטריות אבל הוא ענה לה: ’אין צורך. אני מכיר את הפטריות, וכולם אמרו שהן טובות’. הוא אכל אותן והורעל. גם אביו, אברהם סגל אכל מהן, אבל בשל היותו מבוגר, ניצל.



המשך דבריה של מרים בן - יעקב

את הרירנית או הנרתיקנית קל לזהות. זאת לכאורה, הפטרייה שנראית הכי דוחה והכי מגעילה בצורתה. צבעה אפור והיא מכוסה בריר דביק דוחה. פטרייה זו היא פטריית המאכל שהייתה נפוצה ביותר בשדותינו. פטרייה זו הייתה מאכל תאווה של ממש. הפטרייה צומחת בשדות עשירים בזבל סוסים או בזבל של כל בהמה גסה, פרה וחמור. בתחילה, הפטרייה היא מעין כדור לבן מכוסה ריר שבולט מתוך האדמה, בתוך ערימת קש. מתחת קיים קרום לבן המאחה את ראשה אל רגלה. כעבור יומיים הפטרייה צומחת לגובה, הקרום נקרע וראשה נישא על רגל לבנה עבה וחלקה, בלי כל שריד לכתר מסביב לרגל. צבעה הופך לאפור וכעבור ימים אחדים היא מקבלת צבע חום כהה בתחתיתה. הפטרייה נושאת ראש חלק ורירי ומזדקפת כמו מטריה. וכאשר השמש זורחת והגשם חדל הריר מתייבש וכולה מקבלת צבע חום. בשלב הזה, הפטרייה איננה ראויה למאכל! 
גם פטרייה זו הולכת ונעלמת ונמצאת בסכנת הכחדה! לצערי הרב, יש אזרחים רבים שיוצאים בבקרים ללקט פטריות בשדות. אנשים אלה באו מארצות שבהם שפע הפטריות רב, האדמה דשנה ועונת הגשמים ארוכה. הם לא נוהגים לחשוב על החסר שלנו, אולי פשוט אינם מודעים לכך. אני נהגתי תמיד להניח חתיכת פטרייה בשלה, בכל מקום שבו קטפתי פטריות. כמו כן, הייתי נוהגת לשפוך בשדה את מי השטיפה ולפזר את כל השאריות כדי לפזר נבגים בשדה לשנה הבאה. כך זכיתי לאסוף פטריות מאותה החלקה במשך שנים. אך לא די בזה 
בחלקות בהן צומחות פטריות הנרתיקית ואין בהן זבל אורגני מבהמות, כדאי לזבל בזבל כימי 20X20 לפני תחילת הגשמים, זהו הזבל שצבעו אדמדם ונקרא גם חזק-חזק-חזק!!! 
כדי לצפות לפטריות, צריך להתפלל לחורף גשום (ללא עצירה ארוכה בגשמים), ללילות של קרה ולטמפרטורה נמוכה מאוד.