עצי ארצישראלים

אלון התבור

בעבר, עד סוף המאה ה19, היה בשרון יער אלונים גדול ועבות. כדי להגיע מיפו לחיפה העדיפו את דרך השיט בים או דרך הרי השומרון והכרמל.
העצים נכרתו וכמעט נכחדו. אלון התבור כלול ברשימת האילנות המוגנים על פי ”פקודת היערות” ואסור בכריתה .
ברחבי אבן יהודה עדין פזורים אלונים, חלקם למזלנו בשטחים ציבוריים ולכן שרדו- כמו ברחוב האילנות סביב בריכת המים, ליד גן אירוס/חצב ובשטח בית הספר. חלקם שרדו בשולי מגרשים ונמצאים על המדרכה - כמו ברחוב העצמאות, ברחוב הקשת וברחוב הדקל.
אלון התבור כלול ברשימת האילנות המוגנים על פי חוק. קבוצת מתנדבים מיפתה את כל האלונים בישוב ושכבה ו’ של בית הספר הכינה בשנת 2009 דף הסבר מיוחד על האלון והצורך להגן עליו.

 

 

מתוך ספרה של רחל מכבי "חול ואלונים"

אגדה התהלכה בין נוטעי הפרדסים- כאשר באים לעבד את האדמה נתקלים ב”שיחי ביצות” בעלי גזע עבה, נוף דל ושורשים המעמיקים עד לטבור כדור הארץ ממש (ואולי אני מגזימה קצת). ואני שחובבת צמחים הייתי, התבוננתי במפלצת המוזרה ובביישנות הבעתי דעתי-עלי שיח זה נראים לי כשל עץ אלון- הייתכן? ביקשתי רחמים על אחד הנידונים להיעקר, השקיתיו, טיפחתיו. אלון רענן וישר גזע התנשא וגמל לי בעבור שהצלתי אותו. ברבות הימים, בקוראי את תולדות האזור, הסתבר לי שיער אלונים השתרע ממש מיפו ועד בואכה קיסריה וחיפה. בשנים האחרונות של המאה הקודמת עדיין סוס ורוכבו יכולים היו לעשות את דרכם לחוף הים בצל העצים. למעשה נכרתו רוב האלונים בימי התורכים, אשר נזקקו לאלונים להסיק בהם את קטרי הרכבות בימי מלחמת העולם הראשונה. כל הרוצה להווכח באמיתות הדברים יתבונן בצידי הכביש בסביבות אבן יהודה.....

 

 

מתוך "השרון" - ספריית א"י של הקק"ל, 1939

עוד לפני 60 שנה היה חלק הגון מן השרון עוטה יערות וחורשים...היער הגדול נמצא אז בדרום השרון, החל מן הירקון ועד צפון נתניה, והשתרע על שטח של 250 קמ”ר...מן היער הגדול שבדרום השרון לא נשתיר כמעט ולא כלום

 

 

על שימושי האלון ברפואה כתבה מרים בן - יעקב

להלן פרוט הסגולות והשימושים בעץ האלון על כל חלקיו:
1. גוזרים 4 או 5 עלים מעץ אלון לרצועות לא דקות במיוחד.
2. מרתיחים את העלים בכוס או כוס וחצי מים מוסיפים סוכר ופלח לימון.
3. מקררים ושותים (כמו תה).
4. בבתי הטבע ניתן להשיג קרם מבלוטי אלון וקליפות מיובשות. הבלוטים טובים לטיפול ברככת עצמות הקליפות משמשות לטיפול בדלקות חניכיים. 
5. בלוטי האלון מכילים ריכוז גבוה של טאנינים ולכן משמש לתעשיית הבורסקאות – עיבוד העורות. הטאנין הוא חומר הגורם לכווץ ומשום כנהגו לחלוט בלוטים ולהשקות ילדים שסבלו מהרטבת לילה (כדי לכווץ את השלפוחית). השימוש בו אינו רצוי למי שסובל מעצירות כרונית ונוטה להתכווצויות בשרירי הגוף. לעומת זאת, אין כמוהו לשיקום רצועות קרועות, מתוחות ורפויות מכל סיבה שהיא פנימית או חיצונית. (ניסיוני בנושא רב גם בזכות נכדי שהביא אלי חברים שנפגעו בצבא כאשר נזקקו למרפא.) 
6. הערמונים הם כידוע ממשפחת האלונים. הערמונים טובים לאכילה בכל צורה. כמובן שבמקרה של עצירות יש להוריד מינון! מכיוון שעונת הערמונים קצרה מאוד, הם ניתנים להקפאה, שלמים או במחית.
7. תה מעלי אלון מומלץ לטיפול באנמיה. הוא בהחלט מחזק את כלי הדם.
8. התה מצוין לדיכוי חיידקי אנגינה. במקרים של דלקת בגרון, אנגינה, להתחיל מיד לשתות תה מעלי אלון. מכיוון שהוא מרדים, כי הוא משמש להרגעה כללית, לא כדאי לשתות לפני נהיגה. אפשר וטוב להוסיף לו גבעול קטן של רוזמרין או לבנדר . התה מצוין להתקררויות השילוב הזה מושלם וגם טעים מאוד. (גם ילדים מאוד אוהבים אותו). אם לא תשימו לימון ותחכו עד שהתה יתקרר, הוא יאדים (מכאן שהוא מכיל את הסגולות של הצבע האדום) ויהפוך למעין יין עתיק ומשובח .
9. הוא עוזר למנוע ולרפא אולקוס וסרטן בקיבה. 
10. אני בהחלט ממליצה לכל מי שהתאהב במושבה שלנו ובחר להקים כאן את ביתו לשתות לפחות 3-4 פעמים בשבוע כוס תה מעלי אלון (אפילו חלש מאוד) עושה פעולת מניעה חשובה לניקוי זיהום האוויר.

 

 

חרוב

החרוב נזכר רבות באמרי חז”ל ובמשנה, אך אינו נזכר בתנ”ך.
נפוץ בגבעות במישור החוף הצפוני ועד לשרון. הפרי נחשב מאכל נחות לבני אדם אך מכינים ממנו דבש חרובים .
החרוב שרד באזורי החוף בגלל מערכת שורשים עמוקה מאד.
עדיין אפשר למצוא פה ושם באבן יהודה עצי חרוב לא גדולים ששרדו.

 

 

 

ברוש

הברוש, כמו האלון, נזכר לא אחת בתנ”ך, אך בטבע נכחד לפני מאות שנים והוחזר לארץ על ידי האדם.הבריטים הרבו לנטוע ברושים ביערות ברחבי הארץ מאחר וידעו כי הברוש נפוץ בהצלחה רבה באיטליה, שאקלימה דומה.
לשרון הגיעו הברושים - במיוחד הזן המכונה ברוש צריפי- בגלל הפרדסים :
על השתילים הרכים של הפרדס הצעיר יש להגן בפני הרוח- רוחות הים המביאות אתן גרגרי חול מהדיונות ועלולות לקבור את הפרדס כולו במהלך סופה אחת. הפתרון היה נטיעת ברושים לכל אורך גבול הפרדס סביב. המנהג התרחב גם לכבישים: לאורך הדרכים ניטעו שורות של ברושים.
שדרות הברושים נכרתו כדי לאפשר הרחבת הכבישים הצרים, שהספיקו לתנועת כלי הרכב הדלילה בשנות השלושים והארבעים. פה ושם ניתן עוד למצוא שורה ישרה של ברושים תוחמת חלקה נטושה או דרך בין השדות שנותרו.

 

 

 

טפיל צומח על ברושים - שרביטן

שדרות הברושים סבלו שנים מצמח מטפס שבחר לשכון על גבם- שרביטן ריסני. הילדים קראו לו פשוט ”פיל”- הברושים התכסו צמחים רכים ועגולים שאפשרו לילדים לטפס על גבם ולדמיין שאלו פילים. 
במקור זהו צמח מדברי שפלש לשרון המושקה בשולי הפרדסים . בערבה אפשר למצוא אותו מטפס על עצי השיטה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עצים מיובאים

אקליפטוס

עצי האקליפטוס נפוצים כל כך בארץ, ביערות וחורשות מגליל עד הנגב, שאפשר היה לחשוב שהם עצים מקומיים, אך כל ילד יודע שהאקליפטוס הגיע אלינו מאוסטרליה, שם זוללות את עליו בשמחה הקואלות.
אמונה נפוצה אחרת איננה נכונה, או לפחות לא לגמרי- שהאקליפטו ייבש את הביצות. את הביצות יבשו ע”י נקוז המים העומדים .אקליפטוסים נטעו בשלב השני מכיוון שדוקא כעץ מדברי הוא מסוגל לפתח במהירות מערכת שורשים ענפה ועמוקה ולכן יכול לגמוע כמויות גדולות של מים ולמנוע הווצרות הביצה מחדש בחורף הבא.
זרעים ראשונים של אקליפטוסים הגיעו בדאר לבית הספר החקלאי ”מקווה ישראל” בסוף המאה ה-19 והתחבבו עד מהרה על הנוטעים למיניהם בגלל עמידות וחוסן. הבריטים הרחיבו מאד את הנטיעות הן בגלל שאוסטרליה היא חלק מחבר העמים הבריטי והן בגלל תכונותיו. הם נטעו אקליפטוסים לאורך הכבישים הראשיים ומסילות הברזל- מי שנוסע מתחנת בית יהושע ברכבת רואה משני צידי המסילה סביב התחנה אקליפטוסים גדולים.
ראשוני אבן יהודה, לפי מיטב המסורת של יבוש הביצות, נטעו אותם ביבוש ה”ביצה הקנה” (חורשת בלום לשעבר).
ומי הביא את האקליפטוס הגדול השוכן ברחוב העצמאות , ליד הפניה לרחוב הנרקיסים ? 
מעשה שהיה - וסופר לי מפי עדת ראיה - כך היה :
בימים הראשונים , כאשר עסקו ביבוש הביצה שהיתה ליד תואי כביש 553 והכניסה לדרך רבין , יצאו ילדי בית הספר לטיול ( ברגל כמובן ) , לראות איך מייבשים ביצה .
אחרי ששמעו הסבר קיבל כל ילד למזכרת שתיל קטן של אקליפטוס . מי שנטע אותו ליד הצריף ששכן אז באותו מקום לבטח לא פילל שזה יהיה זכרון אחרון לטיול . 
אגב - האקליפטוס נכלל ברשימת העצים המוגנים על פי חוק

 

 

 

שיטה מכחילה

הבריטים יבאו לארץ מאוסטרליה את השיטה המכחילה (שמה ניתן לה מאחר והעלים ירוקים-כחלחלים) כעץ מדברי המסוגל לצמוח בחולות במטרה לשמש מייצב לדיונות חול. במהרה התפשט ללא שליטה וכיום אפשר לראות בצדי פסי הרכבת ולכל אורך מישור החוף בשדות בור את השיטה המכחילה. באביב פריחתה הצהובה בולטת למרחוק.

 

 

 

 

 

 

 

סיגלון (ז'קרנדה)

שני עצים המתאימים לשדרות החליטו ראשוני המושבה להביא כדי להתחיל בטיפוח הנוי : הסיגלון והגרבילאה (ראה לעיל).
הסיגלון הגיע ארצה מדרום אמריקה. הוא עומד בשלכת חלקית זמן קצר בלבד ופריחתו בסגולה-תכולה מרהיבה ומכסה את כל העץ.
רחוב בני-בנימין היה בעבר נטוע כולו משניצדדיו בגבולות שבין החצרות למדרכה עצי סיגלון. מעטים מאד נותרו.

 

 

 

 

 

 

 

גרבילאה חסונה

כאמור בהסבר על הסיגלון, מצאנו בפרוטוקולים של ועד הכפר בדיון הראשון בנושא נוי על החלטה להביא סיגלון וגרבילאה.
הגרבילאה כשמה כן היא- עץ גבוה וחזק מאד, בעל גזע זקוף יחיד שענפים מתפצלים ממנו לצדדים. פריחתו מרשימה מאד- כעין מברשות בכתום-זהוב.
מרבית הגרבילאות נכרתו ממקומן בשולי הכבישים כדי לפנות מקום למדרכות נמצא שתים אחרונות ליד מבנה אגרא העומד בפני הריסה, במספר חצרות ולשמחתנו בחצר המוזיאון.