Finden
 

מאת רחל סינואני-מלמד, בת לראשוני עולי תימן לאבן יהודה

באתי לנבור בשבילי השרון
כי כאן, נבנה ביתי לדור אחרון.
במעלה שדה חמציץ ורותם חינני
נישא עמוד חול בשאון אימתני,
היישר נחת למרגלות חלוני,
התמזג צלילו עם יליל קול התן
המהלך בינות החילפה ואירוס חייכן...



רקע - השרון

מבחינה גיאוגרפית וגיאולוגית מתחלק השרון לשלוש רצועות אורך:
רצועת החוף - שעיקרה דיונות חול ורכסי כורכר.
השרון המרכזי - שעיקרו גבעות של אדמת חמרה - הוא האזור שלנו.
המרזבה המזרחית - אדמות סחף פוריות לרגלי הרי השומרון.

 



דיונות חול

גבעות חול, או דיונות, קיימות בשני סוגי סביבה: במדבר ולאורך חופים. החולות אשר לאורך החוף נוצרים על ידי בליה של סלעים, בהרים המרוחקים לעתים אלפי קילומטרים מהחוף אליו הגיעו אחרי מסע ארוך. במקרה שלנו, חופי ארץ ישראל מקבלים את החול שנוצר במעלה הנילוס, מוסע על ידי הנהר עד לחופי מצרים, ומשם בזרמי הים אלינו.
הרוח, הבאה מן הים, ממשיכה בעבודתה ומעיפה את הגרגרים החופשיים מהדיונות אל תוך הארץ פנימה. אם אין לחול מעצור, הדיונות הולכות ומתפשטות. המעצור יכול להיות גבעה, צמחיה או מבנים מעשה ידי האדם.
מיקום גרגרי החול על גבי הדיונה קובע אף הוא את גורלם - ככל שהם חשופים יותר, כך רב הסיכוי שהרוח תעביר אותם הלאה. כתוצאה מכך מצליחים צמחי החולות להתבסס בעמקים הקטנים בין הדיונות או מאחורי הדיונה, בצד המוגן מן הרוח. בעייתם הגדולה של צמחים אלה היא להשאר במקומם בהיותם נבטים רכים זמן מספיק להתבססות שורשים חזקים. הסיכוי של נבט באזור מוגן מרוח של הדיונה גבוה מזה שניסה להתבסס בראשה, למשל.

 



חולות אבן יהודה

למרות שמרבית שטחה של אבן יהודה הוא גבעות אדמת חמרה, חדרו פה ושם חולות החוף לשטחים עמוקים יותר . עד היום יש רצועת חול ים נרחבת בין פסי הרכבת לכפר נטר. למעשה כל שטח אזור התעשיה פולג היה ממש לא מזמן גבעות חול לבנות. באזור מעלה הרתמים היתה רצועת חולות כזו וגבעת חול לבנה בודדת (שבילדותנו כינינו אותה ”הר סיני”) שכנה ממזרח לדרך רבין, סמוך לכניסה הדרומית לישוב.

 



מתוך מחברת של תלמידה לא ידועה

אדמת החמרה של השרון המרכזי לפני ההתיישבות היהודית

אדמת חמרה אינה מחזיקה מים זמן רב והיא מוגדרת כמחלחלת - הגרגרים מרוחקים זה מזה והגשם היורד, למרות שכמותו בשרון נאה, נעלם במהירות. בנוסף, יש לחמרה תכונה של התקשות השכבה העליונה עם התיבשותה.
מסיבה זו לא היו באזורנו גידולי חקלאות כלשהם על גבעות החמרה. רועים בדווים מעטים רעו עדרים ורק בשקעים מעטים בים גבעות, בהם יש יותר אדמת סחף, ניתן היה לגדל גידולי בעל.
מאז כריתת שרידי יערות האלונים של השרון על ידי השלטון המצרי באמצע המאה ה-19, שמם השרון המרכזי מכפרים וישובי קבע.

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

הטבע בסביבתינו

התערבות האדם בסביבה, ובמיוחד פיתוח ובניה, מבריחה מהמקום בעלי-חיים שאינם מוצאים עוד מזון ומחסה, מכחידה צמחים - בפרט אלה שריבוים איטי, ומשנה לגמרי את המערכת הטבעית.
סביבת החולות נעלמה באבן-יהודה לגמרי עם התרחבות השטח הבנוי והשטח המעובד. סביבת הביצה נעלמה עם ייבושה.
במקביל החדיר האדם מינים ששינו אף הם את סביבתנו - חלקם במתוכנן (אף שהתוצאה אינה תמיד זהה לכוונה) וחלקם במקרה - כמו חיות הבית - חלק נמלטו ונפוצו בטבע וחלק, כמו החתול, משפיעות על הטבע בסביבת הבית.
כיום קיימת בסיבת המגורים שלנו מערכת טבע חדשה, המורכבת ברובה מציפורים וחרקים. היונקים (פרט לחיות מחמד) נעלמו, הזוחלים התמעטו מאד.



שיר - "בריחה ראשונה", מאת נורית ברצקי, בת המושבה

חמוקי הגבעה ההיא
עטו רעמת כלניות.
שמש חורפית דגדגה סרפדים
בלטאות זהב חמקניות. 

הרוח שרק בזמזומיות 
חפן דרוריות אסופיות
מלאכים זעוטים (ואולי נחליאלים)
רקדו על ענני מלמלות.

איש לא שאל
לאן את רצה
בנעלי-שבת חדשות שלך.





שמורת הדסים

על האתר (מתוך: iNatre.info) 
שמורה זו הוקמה ביוזמתו של אבינועם קפלן, מורה בכפר הנוער ”הדסים”, שדאג עוד ב- 1947, עם הקמת המוסד, לשמור על חלקה בפאתי אדמות הכפר המייצגת את צמחיית האזור. לאחר חקיקת חוק שמורות הטבע והגנים הלאומיים, היתה שמורה זו בין הראשונות שהוכרזו בישראל. בשמורה נמצאות שתי חברות צומח. בדרום-מערב השמורה נמצא מחשוף חוסמס, בו גדלה בתה של קורנית מקורקפת והמין הנדיר גולנית ערבית (האוכלוסייה הטבעית האחרונה שנותרה במישור החוף), ואילו בצפון ובמזרח השמורה גדלה גריגה של קידה שעירה ולוטם מרווני. מהגיאופיטים גדלים בשמורה סייפן התבואה, אירוס א”י, בן חצב יקינטוני, שפתן מצוי, רקפת מצוייה ואחרים. בתחומי הגריגה גדלים כעשרה שיחים ועצים קטנים של אלון התבור, ושיחים מעטים של אלת המסטיק ואשחר א”י. כמו כן, ראוי לציין את קרקע החוסמס בשמורה. קרקע זו היא חמרה מלווה בגיר, ועליה יש כדורי כורכר - תצורה ייחודית . כתוצאה מעיבוד חקלאי ובנייה, שרדו רק מחשופי חוסמס מעטים - בעיקר בשמורת רכס חרוצים ובשמורה זו.

הקטע המלא באתר iNatre.info

 

 

 

מתוך מחקר של רועי מרום (בארכיון)

מבחינה מורפולוגית נחלקים שטחי אבן יהודה ל-3 רצועות נפרדות שצירן צפון- דרום: 2 רכסי כורכר ורצועת מעבר אשר מחולקת לאזור חולות ולאזור מרזבה.
להלן 3 הרצועות ומאפיניהן העיקריים: 
א. רצועת אדמת החמרה המזרחית -
יחידה זו מצויה לאורך שולי המרזבה השלישית במזרח (כביש 4) ועד לאזור רח’ העצמאות באבן-יהודה המשמש כגבולה המערבי. בחלקה הדרומי של היחידה אנו מוצאים גבעות חמרה נמוכות בגובה של 20 מ’ עד 40 מ’. ככל שמצפינים מגביהות הגבעות עד שבאזור תל צור הן מאמירות לגבהים של 35-50 מ’, דבר זה ניכר ביותר בתחומי רח’ הגבעה.
ב. רצועת המעבר - 
רצועת המעבר כוללת חלק ניכר משטחי מרכז אבן יהודה. חלקים מאזור זה היו מכוסים עד לאחרונה בשטחי חולות נרחבים (עד לעומק של מטר אחד). הרצועה כוללת בצפונה את אזור הדסים ובדרומה את אזור אל-עמריר וצפון תל-יצחק. היא מורכבת בעיקרה מסדרה של בקעות רוחב קטנות אשר מהוות גיאיות של ואדיות שיבשו. כן מכילה הרצועה בקעת אורך גדולה אשר במרכזה עובר רח’ העצמאות באבן יהודה (1.5 ק”מ על 0.5 ק”מ גובהה 20-30 מטרים). בקעה זו מהווה אגן ניקוז סגור אשר אליה התנקזו ואדיות רבים ויצרו בקרבת ה”אקליפטוס” המפורסם אזור מוצף בחורף, כעדות האדמה הכבדה אשר במקום.
אדמת הרצועה מורכבת מאזורים נפרדים, אך משולבים, של נזאז, חמרה, חול ים וקרקעות אחרות. באזוריה הצפוניים והמרכזיים מורכבת הרצועה מאדמת חמרה שגילה כ-15 עד 10 אלפי שנים כעדות הממצאים האפי-פלאוליתיים הרבים אשר נמצאו בה.
אזורים אלו שימשו בעבר למרעה ובעת החדשה לגידולי הדרים.
בדרום ובמערב הרצועה מצויים אזורים של חולות. חולות אלו הן שרידים של כיסים גדולים יותר שכיסו בעבר את כל אבן-יהודה. חולות אלו מכונסים כיום ל-2 גושים גדולים: 1) צפונית לשכונת ותיקים ו-2) מזרחית לבאר גנים.
חלקה הגבוה של היחידה הוא בדרומה, שם היא מגיעה לגובה של 55 מ’. ככל שמצפינים יורד גובהה של היחידה עד לגובה 20-30 מטר בשולי בקעת האורך של רח’ העצמאות.
ג. רכס הכורכר - 
יחידה זו היא הגבוהה ביותר באזור אבן יהודה ובאזור הסקר ככלל. סדרה של גבעות כורכר המגיעות עד גבהים של 55-65 מ’. סדרה זו של גבעות מסמלת את רכס הכורכר השלישי, הטמון בעומק של 5-7 מ’ מתחת לפני הקרקע. גבעות אם עליקה מהוות המשך ליחידה זו מצפון לעמק חנון.
אדמת הרכס מורכבת מכורכר, חול וחמרה. משקעי החמרה בני 10-15 אלף שנים. החמרה מונחת ישירות על כורכר דור- וינגייט שגילו כ-50 אלף שנה בקירוב.