Finden
 

נעלמו מנופנו

הפיתוח האינטנסיבי באזורנו, כרית חול ברצועת החוף ותוספת כבישים, מחלפים ושכונות, גורמים לצמצום מהיר של השטחים הפתוחים ולביטול מסדרונות מעבר שהיו ביניהם . התוצאה: היעלמות מינים רבים של בעלי חיים מסביבתנו. בעלי חיים שהיינו רגילים לפגוש לא מכבר בסביבת בתינו - צב היבשה, הקיפוד מיני זוחלים כמו לטאות, נחשים, שממיות, זיקיות, חרדונים וחומטים - כמעט ונעלמו לגמרי. תורמים להעלמותם גם בעלי חיים ביתיים שנמלטו אל חיי פרא כמו חתולים וכלבים, אתרי האשפה המחזקים את אוכלוסיות התנים והשועלים הטורפים גם בעלי חיים קטנים אלה.


 

 

יונקים


צילום: אייל ברטוב

תן

בעל חיים לילי קטן , ממשפחת הכלבים , שהיה נפוץ מאד בסביבות אבן-יהודה ונעלם.
שמו היה אז בפי כל ”שאקאל”
”יללת תנים נוגה תחצה דמי הליל” , כדברי השיר , היה חלק מנוף הילדות . מי שהתעורר ממש מוקדם , קרוב לעלות השחר , היה מספיק לראות תן או משפחת תנים חוצים את הכביש בדרכם למאורתם . יללתם בלילות הפחידה ילדים רבים .
התן ניזון ממכרסמים , פירות וירקות וגם מזבלות מהוות ”מסעדה” עבורו.
בשנות השישים הרעיל משרד החקלאות את כל אוכלוסית התנים בארץ , מתוך מחשבה שהם מפיצים את מחלת הכלבת. התוצאה : אוכלוסיית העכברים עלתה והנזק היה רב מהתועלת. כך או כך - אין יותר תנים בנוף השרון.


 

 

 

 

מתוך ספרה של רחל מכבי "חול ואלונים"

בלילות חורף אחר הגשם יצאו ה”שאקאלים” ממעוניהם הלחים והבלתי נוחים לנדוד בחולות, חושפים שיניהם ובוכים תמרורים, תרים אחר מזון ומשאירים עקבות רגליהם על הערוגות.


 

 

 


צילם: אייל ברטוב

הנמיה

הנמיה היא יונק לילי קטן ופיקח , בעל גוף צר וארוך המסוגל להתגנב לחורים קטנים . הן ניזונות ממכרסמים קטנים , גוזלים ונחשים .
גם הנמיות היו חלק בלתי נפרד מעברה של המושבה , אך מסיבה אחרת : התושבים סיפקו להן ארוחות חינם בדמות לולי התרנגולות הרבים . הלולים הראשונים לא היו אלא גדרות מאולתרות מגרוטואת ושאריות רשת וקרשים . לנמיות היה קל מאד לטפס ולחטוף עוף לארוחה .<br.> גם דמות הנמיה החומקת עם עלות השחר למאורתה נעלמה מהנוף שלנו.</br.>


 


 

 

 

 

צילם: אייל ברטוב

קיפוד

יונק לילי קטן , כחצי קילוגרם משקלו , מכוסה קוצים ומתכדר לכדור קוצים כשהוא חש מאויים . היה נפוץ מאד באבן-יהודה - ממש בכל חצר שיש בה ערימת עלים בפינה יכולת לראות קיפוד נובר ביניהם כדי להסתתר או לחפש מזון - קיפודים אוכלים פירות וירקות , תולעים וחרקים שונים .
עם התרחבות המושבה , ריבוי חומות וגדרות בין הבתים , כבישים ומדרכות גבוהות ( לקיפודים , כמובן ) - כל אלא דחקו את החיה החביבה הזאת מנוף המושבה . גם איטיותו של הקיפוד גרמה לא אחת לדריסתו בלגלי מכוניות כשניסה לחצות כביש בלילה וקפא על מקומו למראה האורות המסנוורים.

 

 

 

 

 

 

זוחלים


צב

או בשמו המלא : צב יבשה מצוי.
מי לא מכיר את הצב ? כל ילד מכיר את ”הצב של אורן” או מדקלם ”צב, צב, צא צא”. אך הצב , שהיה בן-בית בכל חצר ופינה - כמעט ונעלם .
צבים אוכלים עלים , פרי וירק וגם חלזונות ותולעים . אם כך - לא מחסור במזון למחייה הוא שגרם להעלמותו.
הסיבה : גידרנו את החצרות , סללנו כבישים ומדרכות - והצבים אינם יכולים לנוע יותר בחופשיות כדי להתקיים ולמצוא בני-זוג. הוסיפו לכך את איטיותו של הצב - איזה סיכוי יש לו מול מכונית ?

 

 

 


חרדון

ממש לא מזמן יכולת לפגוש על כל גדר ולפעמים על קירות הבתים- במיוחד בתים עם טיח מותז ”שפריץ”, חרדון.
החרדון צד חרקים, זולל נמלים ואף פרחים מסויימים חביבים עליו. גודלו יכול להגיע עד כ30 ס”מ ויש לו תנועת גוף אופיינית מעלה-מטה כאילו הוא מתפלל.
מה שחיסל כמעט את החרדונים מסביבתנו איננו הבניה או הסלילה אלא אויב מפתיע: חתולי הבית. אלה טורפים את החרדונים בגלל איטיותם הרבה.
יודעי דבר אומרים שהתמעטות חתולי הרחוב מחזירה אט אט את החרדונים לסביבת הבתים שלנו.

 

 

 

 


שממית הבתים

זוחל לילי קטן בעל יכולת טיפוס יוצאת דופן בגלל כריות הצמדה באצבעות הרגלים. היה נפוץ מאד בכל בית- בערבים עם הדלקת האור במרפסות היו מופיעות שממיות וצדות פרפרי לילה (רפרפים) ויתושים שנמשכו אל האור.
שממיות מקננות ואף מסתתרות ביום בסדקים בגג הבית ובקירות.
כיום כמעט ולא רואים שממיות . הדברת חרקים היא הגורם העקרי לכך.

 

 

 

 

 

 

 

 

זיקית

מי לא מכיר את הזיקית ?
ומי ממש פגש זיקית ?
נדמה כאילו ממש לא מזמן יכולת לראות זיקית מתנהלת באיטיות על שיח, צבועה ירוק בתיאום מושלם עם העלים עד שכאשר איננה נעה קשה להבחין בה- ובזכות זאת היא ציידת כל כך מצטיינת, שולחת לשון דביקה וארוכה מאד ולוכדת חרק שלא חשד במאום.
והיום ? האיטיות הזו, יחד עם החומות והגדרות שהקמנו בין החצרות, שלחו אותן לנדוד אחרי הטרף אל הכביש שנאלצו לחצות- ונדרסו.