Finden
 

מבוא

עלינו להבין בראש ובראשונה שועד הכפר של המושבה לא הוכר מעולם כגוף משפטי ולא כגוף מוניציפלי. פירושו של דבר שכל החלטה של הועד - הטלת מיסים מקומיים, קביעת שכר לימוד, קביעת חוקי בניה, מסחר, שמירה או כל נושא אחר - לא היו בעלי תוקף משפטי כלפי השלטון הבריטי. התושבים שלמו מרצונם החופשי והסנקציה היחידה על אי תשלום מיסים היתה שלילת זכות ההצבעה בבחירות הבאות לועד. בתים נבנו ללא תקנות וועדות עד 1946, בה הכין השלטון הבריטי תכנית מתאר. תקציבים הוגשו לאסיפה הכללית ללא בקרה פרט לועדת ביקורת שנבחרה מדי שנה באותה אסיפה כללית שבחרה ועד חדש.
תקציבים, כמו תקציב החינוך או הבריאות, הגיעו, אם בכלל, מהמוסדות היהודיים של טרם-מדינה - הסוכנות היהודית וכנסת ישראל.
למרות זאת התנהג הועד כאילו הוא גוף מוכר: קבע ואישר תקציבים, מינה ועדות משנה - אספקה, שמירה ובטחון, חנוך ותרבות, קליטת עליה, בנין, עבודה וועדת ביקורת וסיפק שירותים מוניציפליים מלאים. 


משאנו מביאים כל זאת בחשבון - אין ספק שועד הכפר של אבן יהודה עשה נפלאות במושבה.


 

 

ועד ראשון

”בראש הוועד הראשון” - סיפר ישראל אפשטיין - ”בחרנו ביצחק הולנדר. הוא היה בן הגליל, המבוגר בינינו, בעל נסיון ואדם יוצא מהכלל. הוא לא היה פעיל בוועד זמן רב, כי היה בעל עקרונות וקשה היה לעבוד איתו. מרדכי לובצקי בא מהרטוב. הוא ניהל שם גן גדול והוא היה זה שהציע את איש הרטוב, המורה יהודה בכר, לרכז היישוב. בכר הגיע הנה כשהוא מחוסר עבודה. ראינו בו אדם דינמי, מדבר הרבה, מהר ולעניין. הוא מצא-חן בעינינו. במושבתנו, מאז שהיא קיימת, לא היה הבדל אם האדם הוא ממוצא ספרדי, אשכנזי, תימני או צרפתי. העיקר, בכר אמר שהוא מוכן לקבל את העבודה ואנחנו רצינו מאוד בזה, כי צריך היה לדאוג לפרטים רבים ובעיקר לחלקי האינסטלציה לרישות קווי המים. ואז בכר אמר: ’כמה זמן יקח לעשות את האינסטלציה? חצי שנה, אולי שנה ומה אעשה אחר-כך? אני רוצה לעבוד במקצועי, ההוראה. אהיה גם רכז וגם מורה’. בתחילה היתה התנגדות רבה. היו פה חברים שבאו מפרדס-חנה, ראו איך בונים (1929) מושבה חדשה וידעו כמה צריך להשקיע... אבל אם האיש הזה מתעקש כל-כך, אז שיהיה גם מורה”.
”החלטות הוועד היו דמוקרטיות” - סיפר מרדכי אלקיים - ”אך לאיש לא היה את הכוח המוסרי והמוסדי שעמדו לבכר. כולם שמחו שהיה ביניהם אדם כמותו. על אף העובדה שהיה בן מושבה, יסודותיו ותפיסתו בצעירותו היו של תנועת הפועלים. באבן-יהודה הוא הזדהה הזדהות מלאה עם ’בני-בנימין’ ותפישתם המדינית”.
בפרוטוקול מן ה-1 במאי 1933, נכתב: ”הח’ בכר מקבל עליו את המזכירות; הח’ קימל את הגזברות; את הפרטי-כלים של ישיבות הועד ינהל גלמבוצקי. שתי חתימות מכל חמשת חברי הועד מחייבות אותו. הועד מתאסף לכל הפחות לישיבה אחת בשבוע. שלושה חברי הועד הם קוורום מלא לקבלת החלטות מחייבות.
בהתחשב עם התנאים הלוקליים (המקומיים) שאינם מאפשרים לנו לשכור דירה מתאימה בשביל בית-הספר והגן, והיות והפרספקטיבה (הסיכוי לעתיד) לגשת לבניין ביה”ס רחוקה עדיין, מחליטים לבנות צריף בעל 2 חדרים שיוכל לשמש לנו מעון קבועו בשביל ביה”ס והגן. למשרת מורה הוזמן הח’ בכר היות והוא מועמד מזמן למשרה זו והינו אישיות מתאימה לתפקיד זה”. אכן נראה, שעם כניסת יהודה בכר לפעילות מלאה, חלה תפנית חשובה בהתפתחות המושבה ולא רק בתחום החינוך.

 

 

אסיפה כללית לבחירת ועד

האסיפה הכללית שהתקיימה ב-30.4.1933, נתכנסה לשם קבלת דין וחשבון הוועד היוצא ובחירת ועד חדש.
יוסף קימל ציין שהוועד קיבל בירושה מקודמו את אפוטרופסות המרכז (של ’בני-בנימין’) אך החל בפעולה עצמאית. בקופה נמצאות 50 לא”י הנחוצות להוצאות צעדינו הראשונים בסידור בית-הספר, גן ילדים והשגחה סניטרית. הוצאות המושבה היו עד כה 1,500 לא”י.
המושבה סובלת בעיקר מחוסר מים, אך אין להאשים בזה את הוועד. הוחלט על בחירת ועד, שזמן פעולתו יהיה עד לחג הסוכות תרצ”ד. יצחק הולנדר הדגיש שעל הוועד למלא אחרי דרישת האסיפות הכלליות והציבור בכלל, דבר שלא נעשה על-ידי הוועדים הקודמים - ”עליו להיות מאותו עור ומאותו סוג, כיתר החברים, ואין עליו לחשוב שהוא גבוה משכמו ומעלה מכל העם” - צבי שנהבי התלונן שפעולת הוועד היתה בניגוד להחלטות האסיפה הכללית וכאשר דרש הציבור את התפטרותו - ”לא נרתע ונשאר על כנו. ואני רוצה שבעתיד נמנע ממקרים כאלה”. זלמן שפוטהיים ביקש ”לבחור בוועד כזה שיהיה חופשי מכל השפעות זרות”. היה גם ויכוח ער, באם אדם הנושא משרה ציבורית, או הקשור באופן כלשהו בתאגיד מסויים ובפרט, כמו ’הנוטע’ או ’המרכז’, יכול להיבחר לוועד. מרדכי אלקיים הציע לבחור, יחד עם הוועד, גם ועדת ביקורת. הוחלט על בחירת ועד בן חמישה חברים.
בהצבעה לוועד נבחרו: יהודה בכר, אביגדור גלימבוצקי, יוסף קימל, יעקב ברשד, יחיאל זלינגר ויצחק בוקששתר.
בשם הוועד החדש אמר יהודה בכר: ”אומנם חבלי-הלידה של יישובנו לא ארכו וזאת כי מטילים אנו על עצמנו עול קשה. אם החברים במקום ישתדלו לגרש את רוח ההתנגדות והנצחנות, ויעזרו באמונה לכל ענייני הכלל על-ידנו - אנחנו, הוועד, בודאי נצליח.

 

 

זכות בחירה לנשים

חוה וינקלר: התאספו בצריף הגדול. הגברים, ובראשם יהודה בכר, החליטו: ’אין זכות בחירה לנשים!’ - נדהמתי. ”על-ידי ישבה מתיה חקלאי, אישה מאוד רגישה, והיא אמרה לי בעדינות: ’חוה תגידי להם...’ אז קמתי ונתתי להם ספיץ’ - נאום שכזה, שהם התחרטו, חזר מההחלטה ואמרו שתהיה זכות בחירה לנשים. מה ידעו הם על קידמה?”.
כאן התערבו ”מספר חברות השואלות לזכות הצבעה בבחירות”. יעקב חקלאי טען: ”בכל מקום יש הזכות לחברות להשתתף בבחירות ולא צריך להתווכח בשאלה זו כלל, ולתת להן את זכותן”. חוה וינקלר אמרה ש”חרפה היא לאבן-יהודה כשיש להתווכח בשאלה זו. הנשים כבר השתתפו בפעם השניה לבחירת וועד ויש לתת להן הזכות גם הפעם”. הצטרפו לדעתה בוויכוח זלמן שפוטהיים ויוסף שנדר שאמר: ”יש לנשים כל הזכות לבחור ולהיבחר!”. בן-ציון וידרו התנגד בשל הנימוק כי החברות תגדלנה את מספר הקולות למען בעליהן. יצחק הולנדר אמר ש”יש אומנם מן היפה לשתף את החברות בעבודה ציבורית, אך לא רצוי מפני כמה וכמה טעמים”. שמואל קמינר חשש ש”אם תהיה זכות הצבעה לחברות ובאותו זמן זכות בעליהן למסור להן יפוי-כוח, זה עלול להכניסנו לצרות...”.
בהצבעה לוועד נבחרו: יהודה בכר, אביגדור גלימבוצקי, יוסף קימל, יעקב ברשד, יחיאל זלינגר ויצחק בוקששתר. בשם הוועד החדש אמר יהודה בכר: ”אומנם חבלי-הלידה של יישובנו לא ארכו וזאת כי מטילים אנו על עצמנו עול קשה. אם החברים במקום ישתדלו לגרש את רוח ההתנגדות והנצחנות, ויעזרו באמונה לכל ענייני הכלל על-ידנו - אנחנו, הוועד, בודאי נצליח.

 

 


נבחרים לועד

ועד זמני- פברואר 33: שפוטהיים, סגל, בוקששטר, שינוק, שנדר.
אפריל 33: בכר, גלמבוצקי, קימל, חקלאי, קליין
נובמבר 33: בכר, זלינגר, קימל, בוקששטר, שנדר
אוקטובר 34: בכר, קימל, בוקששטר, אלקיים, קליין
אוקטובר 35: בכר, חקלאי, זלינגר, אלקיים, בוקששטר
נובמבר 36: בכר, זלינגר, אלקיים, כרמי לוי, בוקששטר
נובמבר 37: בכר, זלינגר, שנהבי, קימל, בוקששטר
מאי 38: שנהבי, סגל, קימל, שנדר, גרינברג
נובמבר 1939: בכר, זלינגר, אפריל, מנחם לוי, בוקששטר
דצמבר 1940: בכר, זלינגר, כהן, אפשטיין, בוקששטר
דצמבר 41: בכר, זלינגר, כרמי לוי, אפשטיין, גרינברג, בוקששטר, סגל
נובמבר 42: מחליטים על ועד בן 7 חברים - 5 ייבחרו מקרב המתיישבים ו-2 מקרב הפועלים, בהסכמה עם מועצת הפועלים. נציגי המתיישבים: בכר, זלינגר, סגל, קליין, בוקששטר. נציגי הפועלים: טילס ושנהבי.
סוף 43: אותה שיטה - מהמתיישבים: בכר, זלינגר, בוקששטר, שמואלי, מנחם לוי. מהפועלים: טילס ופלד.
45: מתיישבים: בכר, זלינגר, מנחם לוי, שמואלי, בוקששטר. פועלים: יעקובוביץ ופלד.

 

בשנת 1947 מתחיל מאמץ לקבל הכרה כמועצה מקומית ובוחרים מועצה רחבה ומתוכה ועד=הנהלה:
מועצה: בכר, זלינגר, סגל, פלד, סקלקה, שנהבי (אחרי זמן קצר מחליפו ברצקי), אפשטיין, גבלדר, כרמי לוי, גב’ בלוך.
ועד: בכר, זלינגר, פלד (משנתמנה למזכיר המועצה מחליפו סימן-טוב), גבלדר, ברצקי

 

 

ימי מלחמת העולם השניה

אם יש תקופה בה ועד הכפר מתגלה בגדולתו, אלו הם ימי מלחמת העולם השניה.
מיד עם הכרזת המלחמה מתכנס הועד ומחליט על שורת צעדים:
הזמנת בעלי חנויות המכולת והתראה בהם לבל יפקיעו מחירים
רכישת מוצרי יסוד (שמן, סוכר, קטניות) כדי לספקם במחירי עלות לנצרכים
הקמת ועדת עזרה סוציאלית
בשלב שני נכנסים למאמץ כלכלי- מאחר ויצוא ההדרים הופסק לגמרי (ראה מדור הפרדס) וענף זה היה מרכז כלכלת המושבה, הוחלט לבדוק שימוש בקרקע הפרדסים ומערכות ההשקייה לזריעת ירקות, הוגשו בקשות להלוואות ממשלתיות ולסיוע מהסוכנות היהודית ומהתאחדות האכרים וקבעו בלשכת העבודה סדור ימי עבודה שיוויוני .
בשנת 1940 רואים כבר שינוי כלכלי מוצלח באבן יהודה כתוצאה ממאמצים אלה: הוקמה אגודת אגרא (ראה כאן) וענפי חקלאות שונים תפסו את מקום ענף הפרדס.

 

 

בחירות ראשונות בהסכמה עם ההסתדרות

לאחר שנים של בחירת ועד הכפר על ידי המתיישבים בלבד לחצה מועצת הפועלים לתת יצוג גם להם בניהול המושבה .מתקיימת ישיבה משותפת של נציגי מועצת פועלי השרון הצפוני עם ועד הכפר, לדון בדרישות הפועלים לייצוג הולם ומגיעים לפשרה: שני מועמדים מתוך חמישה שתציג מועצת הפועלים באסיפה הכללית שנועדה לבחירות ייכנסו לועד, עם חמישה ממועמדי ה”אזרחים”. 
השלב הבא היה דרישה לבחירות כלליות בהשתתפות כלל התושבים. ביום 20.2.1947 התכנסה הישיבה הראשונה של ועד הכפר במתכונתו החדשה, לאחר בחירות כלליות.
הסיבה לשינוי: כדי לקבל הכרה כמועצה מקומית מטעם השלטון המנדטורי למדו אנשי הועד נוסחים של מה שהיה אז קרוי ”חוקה” של רשויות מקומיות - אוסף תקנות הנוגעות לחובות הרשות, מיסים מקומיים ואספקת שירותים שונים. ”חוקה” כזו אומצה אחרי דיונים ארוכים והוגשה לאישור הממונה על המחוז (נוסח נמצא בארכיון).
גם ללא הכרה פורמלית בוצע השינוי: נערכו בחירות כלליות ונבחרה מועצה ומתוכה נבחרה הנהלה, או בשמה אז: ”הועד הפועל” 
השינויים שבוצעו לפי דרישות השלטון לא הועילו ועד קום המדינה לא זכה ועד הכפר בהכרה רשמית כמועצה מקומית.

 

 

בארכיון

פרוטוקולים של אסיפות כלליות וישיבות ועד מיום הקמתו עד קום המדינה.