רקע

”הסתדרות העובדים העברים בארץ ישראל” קמה על ידי התגברות על פיצול מפלגות הפועלים השונות שהיו בארץ, רובן נוצרו באירופה לפני עליית החברים ארצה. הקמת ההסתדרות יצרה ארגון גג חזק, בעל תפקידים רבים ושטחי פעולה רחבים.
ראשית התהליך בהקמת ארגון הפועלים החקלאיים ב-1911 וקופת חולים הכללית ב-1913. בחנוכה 1920 נערכה ועידת היסוד של ההסתדרות - 87 צירים שייצגו 4433 בוחרים. נבחרו מוסדות והחלה הפעילות:
הקמת לשכות עבודה
קליטת עליה
הקמת משרד תיאום להשגת חוזים לעבודות ציבוריות
הקמת ”בנק הפועלים” (סוף 1921)
הקמת ”המשביר”
הקמת ”חברת העובדים” (1923)
משק הפועלות - הכשרת נשים לעבודה חקלאית
הקמת העיתון ”דבר”
התיישבות שיתופית - בעיקר מושבים

 

 

עבודה עברית בפרדסים

העליה הרביעית אופיינה בין היתר במאבק על עבודה עברית. בעוד בעליות הקודמות מעט מאד פועלים הצליחו להשיג עבודה בחקלאות, ועיקר הישגי כיבוש העבודה היו בסלילת כבישים ועבודות ציבוריות דומות באמצעות ”גדוד העבודה”, בעליה הרביעית הצליחו פועלים יהודים להשתלט למעשה על העבודה בענף חקלאות שלם - ענף הפרדס.
תוך 3 שנים - בין 1925 ל-1927, עלה מספר הפועלים היהודים מפחות מ-1000 ל-5000, ובהמשך עד סוף שנות העשרים ל-7500 בערך. אם נשווה זאת למספר הכולל של מתיישבי הקיבוצים והמושבים באותה עת גם יחד - 3000, היו, אם כן, יותר פועלים חקלאיים יהודים במושבות ההדרים מאשר בכל הארץ. הבעיה היתה שזוהי עבודה עונתית, והפועלים נדדו לחפש עבודות עונתיות אחרות בחדשי הקיץ.
במושבות העליה הרביעית: כפר-סבא, רעננה, מגדיאל, הרצליה, רמתיים ורמת-השרון היתה עבודה עברית מלאה והחקלאים היו גאים בתואר ”חבר חקלאים לאומיים”, מול גישת ”התאחדות האכרים” של המושבות הותיקות לעבודה מעורבת.

 

 

לשכת העבודה הראשונה

על ראשית לשכת העבודה סיפר מרדכי אלקיים: ”המרכז החקלאי טיפל בלשכות העבודה במושבות. כשקיבלה אבן-יהודה את הרשות להקים לשכה, נתמניתי לתפקיד בהתנדבות. בתקופה זו, בשנים 34-33, טיפלה הלשכה, בעיקר, בעובדים בסלילת הכבישים. היישובים שלאורך המסלול, היו זכאים לספק עובדים לעבודה בקטע שעבר לידם. לאבן-יהודה היה החלק מהכניסה לתל-מונד עד לנתניה שנחשב לקטע גדול. היתה דרישה גדולה לידיים עובדות ונדרשה גם תגבורת. כעשרים בחורים שבאו ל’מכביה’ ונשארו בארץ, כיוסף רוזנברג (ורד), יעקב וינינגר ואחרים, עבדו בכבישים. זו היתה עבודה קשה למדי בשיטת ה’סולינג’, שהיתה נהוגה אז. היה צריך לסדר את היסוד אבן-אבן בגובה מסויים ובמיקום שיאפשר, בלחץ המכבש, חיבור כל האבנים. הבחורים התמחו במלאכה וחלק מהם המשיך הלאה בסלילת הכביש בקטעים נוספים.
העבודה בנטיעת הפרדסים והטיפול בהם נמשכו. נדרשו ידיים עובדות כל הזמן. הלשכה המתה בשל חילופי העובדים. הגיעו התימנים הראשונים; הגיעה ’קבוצת הבולגרים’; חמישה בחורים ושלוש בחורות; משפחת ברצקי, שאנשיה היו אז בחזקת פועלים; הסיטקובים ואחרים (לאו דווקא בסדר זה). בוויכוח הארצי היישובי, איזו צורת התיישבות יעילה יותר וחשובה יותר, היו פנים לכאן ולכאן. אך בקליטת עלייה, ללא ספק, היתה אבן-יהודה למובילה בראש. רוב רובם של הפועלים נשארו, התערו במקום, רכשו קרקעות והיו לאיכרים. הצעתי לאברהם שמש את מקומי והוא נתמנה למזכיר הלשכה ובשכר”.

 

 

ראשית התארגנות הפועלים באבן יהודה

כבר בשנת 1932 נעשה נסיון ראשון לארגן את הפועלים, שמנו 20 איש ואשה. בשנים הראשונות היה נציג ההסתדרות מנתניה, מר קרן-צבי, מגיע ברכיבה על חמור לגבות מיסי חבר. חברי ההסתדרות שרצו לקבל שירות רפואי נאלצו להגיע לתל-מונד. 
בתקופה זו היתה במושבה רק עבודה עונתית בפרדסים ומרבית הפועלים נדדו בין המושבות בעקבות העבודה. 
בשנת 1935 הגיעו לאבן יהודה פלוגות נוער: נוער מכבי, בית”ר ואחרים - חלקם הצטרפו להסתדרות. בשנת 1940 הוקמה לשכת עבודה ביוזמת הסוכנות ובעקבותיה: מועצת הפועלים הראשונה, שהיתה משותפת לאזור השרון - קדימה, גאולים, צור-משה, תל-צור, כפר-נטר, תל-יצחק ובית-יהושע (עם התבססות ישובים אלה הפכה למועצת פועלי אבן-יהודה). הארגון נפתח בישיבה חגיגית ביום 4.1.41 ושכן בחדר שכור בבית פרטי וכלל מזכיר (מנחם טילס), לשכת עבודה לפועלים, רכזת ארגון אמהות עובדות ופקיד.

 

”אבן-יהודה” - גיחך רוברט בכר - ”היתה מושבה ימנית פאראקסלנס (למופת). אסור היה בתחילה להזכיר את ההסתדרות. אני הייתי בעל הכרה ולמרות שהגיע לי מטעם תל-צור טיפול חינם בקופ”ח עממית, העדפתי לשלם את המיסים וללכת ברגל עד תל-מונד, כדי להיות ולהישאר חבר בהסתדרות העובדים.
”ב-1935 החלטתי לעשות מעשה נועז שתאם את השקפותי. ערב האחד במאי הלכתי לחנות של אריה פוגרובסקי וקניתי יריעת בד אדום. למחרת, ביום חגה של תנועת הפועלים הבינלאומית הנפתי לראשונה, מעל גג הבריכה בתל-צור, את הדגל האדום”.

 

סיפר צבי סלע, מזכיר מועצת הפועלים

מועצת הפועלים רכשה קרקע עבור בנין . השטח שנרכש היה סמוך לבית הכנסת- אם יחפרו שם ימצאו את אבן הפינה שנורתה בזמנו. השטח שעליו נבנתה בנית מועצת הפועלים היה שייך לסוניה כהן ובמשא ומתן הוחלפו המגרשים.
בשנת 1941 הוקמה הצרכניה וגם מרפאה של קופת חולים כללית. כעבור זמן הובא למושבה ד”ר קלר אשר הגיש עזרה רפואית לחברי ההסתדרות באבן יהודה, תל יצחק, קדימה, בית יהושוע וכפר נטר. כבישים לא היו בכל הסביבה וד”ר קלר הגיע לכל מקום ברכיבה על סוס.
ב1950 נפרדו ממועצת הפועלים הישובים האחרים שגדלו והתרחבו- קדימה, תל יצחק, בית יהושע וכפר נטר.

 

 

נציגי מועצת הפועלים משתלבים בועד הכפר

בחודש מאי 1942 מתקיימת ישיבה משותפת של נציגי מועצת פועלי השרון הצפוני עם ועד הכפר, לדון בדרישות הפועלים לייצוג הולם.
בנובמבר אותה שנה מגיעים לפשרה: שני מועמדים מתוך חמישה שתציג מועצת הפועלים באסיפה הכללית שנועדה לבחירות ייכנסו לועד, עם חמישה ממועמדי ה”אזרחים”.
נבחרים: טילס (מזכיר מועצת הפועלים) ושנהבי. 
בבחירות הבאות ב-1944 נשמר ההסדר ונכנסים טילס ופלד. בהמשך מחליף יעקובוביץ את טילס.
ראה במדור ”ועד הכפר”.

 

 

מצאנו בעיתון "דבר" 30.4.1945

”היום ב3:30 כינוס פועלי השרון הצפוני במגרש בית הפועלים (ע”י ועד הכפר) ב6 בערב הנחת אבן הפינה לבנין בית הפועלים לפועלי השרון הצפוני.”

 

 

במועצה הראשונה

ביום 25.5.1950 התקימה ישיבה חגיגית של המועצה הממונה הזמנית של אבן-יהודה, כפי שקבע שר הפנים - עד לבחירות הראשונות. ההרכב נקבע משתי רשימות נפרדות - 7 מומלצי ה”סקטור האזרחי” ו-4 מומלצי ”הסקטור הפועלי”.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מספר שלום מורגנשטרן

”התאמצתי לספר על האנשים שפגשתי במושבה, אבל מצאתי עוד דבר חשוב, שזה היה דבר חדש בשבילי- מועצת הפועלים. ב-1948 מועצת הפועלים הייתה בבית של בובניבסקי,איפה שעכשיו יש חנות. שם היה האולם ושם שמענו הרצאות ולפעמים גם הצגות של אומנים שהביאו אותם כדי להנעים למשתתפים. איני זוכר את שמו של מזכיר מועצת הפועלים דאז, אני התחלתי את הקשר עם ישראל הוכמן. מנהל החשבונות של המועצה ושל קרנות הפנסיה לפועלים חקלאיים ובנין שרק אז קמו היה יוסלביץ. בתוך המועצה היה גם יואל פינקלמן, בן-אדם נמוך ופיקח מאין כמוהו, היה הנציג הכל-יכול מחק”ל. גם נותן עבודה, גם רושם וגם משלם. כולם חיפשו את הקרבה אליו כי כולם במועצת הפועלים שמעו בקולו. אנחנו ראינו במועצה את הכל. זה היה הבית שהדריך אותך מהגיעך למושבה בכל דבר. כל בעיה התיעצת במזכיר. היתה גם לשכת עבודה שחילקה את העבודה וזה היה לא מהדברים הקלים. באו למושבה עולים רווקים ומשפחות. המעסיקים פועלים רצו לראות בכל אחד מהאנשים אנשים חזקים ובריאים והלשכה הייתה צריכה לחלק לכולם עבודה שלא תמיד הייתה....בערב אחרי העבודה כולם התאספו על יד מועצת הפועלים ולכל אחד היה מה לשאול ומה להגיד.אפילו בירורים היו עושים במועצה. היו בוחרים שניים או שלושה אנשים, בזמנו אני זוכר את תמיר (טבקרקה) ודומאי מכפר נטר ולפניהם היה כל אחד מהצדדים מביא את טענותיו והם היו פוסקים את החלטתם. זה היה מקובל, כמו בבית משפט אמיתי. ופלא- כולם קיבלו את פסק הדין כפי שנקבע. 
בלשכת העבודה אני זוכר את סימן-טוב, בשבילי הוא היה בעל הבית של לשכת העבודה. בן-אדם יפה, מלובש יפה, וקיבל כבוד מכולם. סימן-טוב היה מטייל בפרדסים ובגני הירקות , לאן שהוא שלח את הפועלים וגובה את הכסף המגיע כדי שאפשר יהיה לשלם לפועלים. אז,כולם חיפשו עבודה ולא היו דרישות להתאים עבודה ומקצוע, רוב העבודה הייתה בחקלאות”.

 

 

הפוליטיקה המקומית

מרגע שנחתם ההסכם בין ועד הכפר להסתדרות בדבר הקצאת מקומות לנבחרי הפועלים במוסדות הכפר ניתן לראות התחזקות מתמדת של מועצת הפועלים. עם קום המדינה ו”כניעת” המועצה הממונה לדרישות משרד הפנים בנושא זכות הצבעה וסיפוח עין יעקב (לא מעט בהשפעת נציגי מפלגה ששכנעו את השר בכדאיות שני המהלכים בבחירות הקרבות) נראה יותר ויותר נציגי מפא”י במועצה והשפעה גוברת שלהם.
הסיעה מצטרפת לקואליציה ולהנהלת המועצה.

 

 

האגודה הצרכנית השיתופית

ביולי 1941 יסדה קבוצת פועלים קטנה את ”אגודה צרכנית שיתופית אבן יהודה” - משקל נגד ל”אגרא” ולחנויות הפרטיות במושבה. 
מספר מאיר גוטסמן מכפר-נטר, בחוברת שפורסמה לכבוד 30 שנה למועצת פועלי אבן-יהודה (נמצאת בארכיון):
” זכורני שבישיבה על גג בית הספר (היום המועצה המקומית) התעורר ויכוח בקשר לפתיחת צרכניה-לא היו לנו אמצעים להקים את הצרכניה אך התקופה - מלחמת העולם השניה- הכריחה אותנו לדאוג להספקת מצרכים חיוניים לאנשים. היו שהציעו להקים מחסן פרודוקטים ולחלק לחברים, אך הוחלט בכל זאת להקים את הצרכניה.
אספתי מ-41 חברים חצי לירה מכל אחד ואת עשרים וחצי הלירות מסרתי לחבר מרדכי פלד. באו לעזרתנו המרכז החקלאי וברית הקואופרציה הצרכנית ופתחנו את הצרכניה שהיתה בדירת מר הולנדר ז”ל ומנהלה היה הח’ מרדכי פלד.”
ההסתדרות עודדה הקמת צרכניות ברחבי הארץ כדי למנוע העלאת מחירים בתקופת המשבר הכלכלי הקשה שפקד את הארץ עקב מלחמת העולם. ככל שעלה מספר משקי העזר של הפועלים גבר הצורך בזרוע שיווק ביצים ובשר ורכישת מזון לעופות והאגודה גדלה והתחזקה.
על פי הדו”ח המסכם לשנת 1947 היו כבר 150 חברים. חברי ההנהלה היו : י. ג’יבלי, ד. סימן-טוב, מ. פלד, י. פינקלמן, י.פישביין וט. פבין (לימים אמיתי). המנהל היה שמואל ברונפיין (לימים אביתר). באותה שנה הוקם מבנה קבע לאגודה (בשטח הקניון היום).
בארכיון נמצא הדו”ח המלא שהוגש באסיפה כללית ביום 9.5.48.
פדיון האגודה בשנת 1942 היה 4766 לירות. בשנת 1957 הגיע עד ל-160,000 לירות, זאת כתוצאה מהעליה החדשה, שהגבירה את הביקוש לצרכניות ”עממיות”. נפתחו סניפים בשיכון הותיקים, בעין יעקב, במעברת האסבסטונים ובהדסים.
בקטע מתוך בטאון ”המשק השיתופי” מפברואר 1957, הנמצא אף הוא בארכיון, מצאנו דיווח על הצלחת האגודה בשנה שחלפה - גידול של 25% בפדיון. בשנה זו היו כבר בבעלות האגודה 4 סניפי צרכניה, 670 חברים ו18 עובדים.

 

 

 

הצרכניה

מתוך חוברת 25 למושבה
בין המוסדות המשקיים של ההסתדרות באבן יהודה תופסת הצרכניה מקום חשוב. בד בבד עם קליטת העליה והרחבת רשת השיכונים גדלה והתפתחה הצרכניה, פתחה סניפים בשיכון ותיקים ועולים, שכונת עין יעקב וגם בשיכון האזבסטונים החדש.
מחסן האספקה שליד הצרכניה מכר בשנת 1957 אספקה ללול לחבריו בסך 470 אלף ל”י ושווקה תוצרת חקלאית בסך חצי מליון ל”י.

שמואל אביתר מספר

”במושבה היתה חנות של בירנבוים וחנות של צ’רקסקי. זו היתה תקופה קשה,ימי מלחמת העולם.החלה חלוקת מצרכים לפי נקודות ולדעתי, בעלי החנויות הפרטיות ניצלו את המצב. ואז, מוסדות ההסתדרות ומועצת הפועלים החליטו לייסד צרכניה. לקחו חנות אצל הולנדר ושם היתה הצרכניה כשנתיים.
היה יותר אמון ויותר שוויון בחלוקת המצרכים בצרכניה, והלקוחות הלכו ורבו. לצרכניה היו קשרים עם ’המשביר’ והושגו מצרכים רבים, שאחרת לא ניתן היה להשיגם.האוכל הבסיסי היה הלחם. בחלוקה קיבל כל אדם שליש כיכר וזה לא הספיק לפועל חקלאי. ולכן, הצרכניה עם וועד המושבה, עשו מאמצים והפעילו כל מיני קשרים כדי שהמאפייה תקבל יותר קמח ותספק חצי כיכר-לחם לנפש. רוב המצרכים, כסוכר, קמח, שמן, מרגרינה, ריבה ואפילו לקרדה - שהיתה אז מצרך עממי - היו בחלוקה. לא מעט משפחות מהסקטור הפרטי היו לחברים בצרכניה. עיקר הכוונה היה להעביר את פנקסי המצרכים ביחד ושתהיה חלוקה שווה.
הקשיים היו גדולים. מרבית המצרכים הגיעו בשקים, בפחים ובחביות, בהתאם למספר הנפשות הקשורות בצרכניה. לא היו אז אריזות. כל אחד היה מביא איתו מהבית את השקית לסוכר, או את הצנצנת לקבל ריבה. הכל נמכר במשקל וצריך היה לחשב את המחיר של כל מצרך וגם את התלושים, התורים הלכו והתארכו.
לחלק מהתושבים נגרמה אי-נוחות. היתה קליטה של עלייה גדולה, והיו צרכנים שלא הסתדרו בתנאים האלה. הדבר הביא לפתיחת צרכניה של הסקטור האזרחי. כמה מתיישבים השקיעו כספים רבים ופתחו צרכניה משלהם, בבית של חלפון.לא עבר זמן רב וחנותם של האזרחים נסגרה בגלל גרעונות גדולים. היה שם עולה חדש שהשקיע כספים רבים והפסיד את כל הונו, עד שהיו נאלצים לאסוף עבורו כסף לכרטיס נסיעה לאמריקה. החנות עצמה עברה לידי משה גורסקי.
הצרכניה פתחה סניפים בעין-יעקב ובשיכון הוותיקים. היתה תקופה שהיתה צרכניה גם בכפר-נטר. אלה נמסרו, לימים, לידיים פרטיות. להיות חבר בצרכניה עלה 25 גרוש. ולמי שלא היה סכום זה - שילם בתשלומים. המטרה היתה לא להכביד אלא להקל, עד כמה שניתן, ובעיקר, לספק פתרון לסקטור הפועלי. העובדה היתה שכולם נהנו.

 

הצרכניה הביאה אספקה גם לבעלי-חיים, כמעט מימיה הראשונים. ציבור הפועלים הלך והקים משקי-עזר, כי בעבודת הטוריה בלבד היה קשה מאוד לקיים את המשפחות שהלכו וגדלו. הותיקים לא רצו להכניס אותם ל’אגרא’, לא רצו לתת להם תערובת... לא היתה ברירה והוקם מחסן. בתחילה במחזור קטן וצנוע, שלאט-לאט הלך וגדל וכל זאת מתוך פחד -כיוון שלא היתה הצדקה להחזיק במקום שני מוסדות אספקה. בעצם לא היתה כל תחרות בין ’אגרא’ והצרכניה בנושא המחסן. תקופה ארוכה לא היתה ’אגרא’ מעוניינת. אחר-כך בשנים 1960-61, כשכן היתה מעוניינת, היו שעזבו את הצרכניה ואז מספר חברי ’אגרא’ הוכפל. ניסיתי לדבר על איחוד אבל ללא הצלחה. הסברתי ששני הצדדים ירוויחו יותר. אך העניין היה נתון בידי עסקנים ולא בידי העובדים, אשר להם מובטח שימשיכו לעבוד. זה כמו המפלגות במדינה, אין לזה כל משמעות - רק העסקנות מעל לכל”.

 

 

 

 

 

האגודה הצרכנית - מתוך חוברת 40 שנה למושבה

האגודה הצרכנית של אבן-יהודה נוסדה בשנת 1941 ביוזמת ראשוני המושבה ובעזרתם הפעילה של מוסדות ההסתדרות וברית הקואופרציה הצרכנית.
התחלנו בהון עצמי של 100 לירות שגוייסו כמניות מחברים, פתחנו את החנות (הסניף) הראשונה בבית פרטי (בית הולנדר ז”ל) בשכירות עם עובד אחד.
במרוצת שלושים שנות קיום הצרכניה הגענו ל-4 סניפי מכולת, ירקות וכלי מטבח. שניים מביניהם המשרתים את לקוחות אבן-יהודה בשיטת השירות העצמי, סניף אחד המשרת את עובדי ומורי המוסד החינוכי ”הדסים” וסניף אחד המשרת את חקלאי כפר-נטר, שני הסניפים באבן-יהודה הם רכוש עצמי של האגודה. כמובן קיימת מחלקה טכנית המוכרת זבלים ותרופות ללול. בשנת 1965 הקימונו מכון חדיש ליצור תערובת לבעלי-חיים בעל כושר יצור עד 1,400 טון לחודש ע”י 3 עובדים, אשר עומד לפני פיתוח נוסף, הנהגנו הובלת תערובות למשקי החקלאים בתפזורת. פדיון כללי של האגודה עולה על 3 מליון ל”י. שיווק תוצרת חקלאית מגיע ל-3 מליון לירות.
בנוסף ליצור לתצרוכת המקומית מייצרים עוד עבור אגודות מחוץ לאבן-יהודה כמות של 2,500 טון תערובות. במסגרת מפעל המניות, אנו מחזירים ללקוחות של ענף המכולת הנחות, בסך כולל - 7,500 ל”י. הנהגנו ביטוח הדדי למקרה מוות או נכות לחברים החקלאים, כמובן אנו מבטחים את החקלאים בביטוח תאונות אישיות. הצרכנות השיתופית שמה לה למטרה - שיפור חיי ההמונים.

 

 

 

סיפר שלום מורגנשטרן, מי שהיה מנהל החשבונות של הצרכניה

הצרכניה נוסדה ע”י מניות שנמכרו לחברים. והיו סחורות שהביאו והחברים היו צריכים לשלם על חשבון המניה, אחרת לא יכולת לקבל בחלוקה.כמעט כל התושבים שילמו כסף לפתוח את הצרכניה בשביל להוזיל את קניותיהם.
בשנת 1948 בנין הצרכניה היה קיים, זה היה בנין חדש. הצרכניה סיפקה את רוב המצרכים הדרושים לכל המושבה וגם לכפר נטר.באבן-יהודה היו אז עוד שלוש חנויות פרטיות של בירנבוים, צ’רקסקי וחלפון, אבל רוב התושבים הלכו לצרכניה איפה שהיה יותר זול. התורים בצרכניה היו גדולים, הכל נמכר בתפזורת. האם מישהו יאמין שאז מכרו סוכר, קמח ואורז בשקים והיו שוקלים בשקית נייר חצי קילו או קילו לפי הצורך, או שנתנו את השמן מחבית של עץ – העובדים בצרכניה עבדו קשה מאוד בכדי לספק לקונה אחד את כל המצרכים. וזה עוד לא הכל, כשגמרת וקיבלת את הסחורה והגעת לתור של הקופה, הכל התחיל מחדש. צריך היה להוציא את הכל מהסל והקופאית רשמה הכל ורשמה את המחיר וסיכמה את הפתק בראש ואז קיבלה כסף. כשהגעת הביתה היית צריך לעבור על הפתק ולראות שהכל בסדר, ולפעמים לא היה בסדר. הקופאית עבדה בלחץ עצום, לא כמו היום שכאשר אין חשמל הכל נעצר. 
עם הקמת המדינה וקבלת עליות גדולות ארצה, לא היו למדינה אמצעים מספיקים בשביל הכל, עוד היינו במלחמת העצמאות. הממשלה החליטה לעשות צנע. האוכל היה מחולק ע”י פתקאות. עבור כל בן-אדם – לחם, חלב, סוכר, ביצים, בשר ועוד. אז התחילו אנשים לסחור בשוק השחור. אבל כל האנשים חיו לפי החלוקה שהייתה קיימת.
וכשנפתח באבן-יהודה סניף הצרכניה במרכז המושבה, היה זה בשרות עצמי, זה היה חידוש מהפכני, כל אחד לקח מהמדפים לפי רצונו ובא לקופה שהייתה כבר קופה רושמת, עדיין רחוקה מהקופה המשוכללת של היום אבל בכל זאת לא היה צורך לעשות את החשבון בראש. וזו הייתה הקלה גדולה מאוד.

 

בשנת 1951, חילקה הסוכנות לעולים הלוואות עזר, שכללו לול קטן, 18 תרנגולות, את , מגרפה וטוריה כדי שכל אחד יעשה לעצמו גינת ירקות בשביל הבית ותהיה לו ביצה מהתרנגולות. כשהיו צריכים לתת תערובת לתרנגולות, הלכו ל”אגרא” וקנו כמויות קטנות של תערובת. אז ההנהלה של ”אגרא” החליטה למכור רק לחבריה את התערובת והגרעינים ולאסוף את הביצים. 

ואז באה מועצת הפועלים והחליטה שהצרכניה תספק תערובת ותחלק לחברים החדשים שקיבלו לולים מהסוכנות. את התערובת היו מערבבים בידיים. אז התחיל לעבוד כרמי זלדין - כרמי היה מביא את הגרעינים ואת כל החומרים בטנדר שנקנה לצורך זה. הוא עבד קשה מאוד היה מביא את החומרים, ערבב אותם ואחר כך חילק אותם למשקים.
אחר כך ההנהלה החליטה להשקיע ולבנות מחסן תערובת. החליטו לקנות מערבל חשמלי. בינתיים החברים הגדילו את הלולים הקטנים שקיבלו מהסוכנות בעזרת הלוואות שקיבלו מהבנק החדש של ההסתדרות ובמשך השנים בנו סילו גדול וממוחשב שסיפק תערובת גם ל”אגרא”רעננה. 
היום, כל האנשים שעבדו ביום בפרדסים ונשותיהם עבדו בלולים ואחרי העבודה עוד המשיכו אנשים אלה לעבוד בלולים, אינם עוד. הסילו וכל הרכוש הרב שהיה לצרכניה התחלקו כל אלה שקנו באחרונה זכות בצרכניה. היום עומד על השטח הזה קניון גדול. בעצם, המגרש הראשון בבנין הצרכניה נקנה אז על-ידי איסוף כסף מהתושבים שקיבלו כרטיס מניה בתמורה, החדשים שנוספו היו צריכים גם הם לשלם מניה. כל ההרשמות של בעלי המניות עבור הצרכניה נמחקו ע”י החלטת הנהלה היות שהכסף לא היה קשור למדד אז במשך הזמן הכסף איבד משוויו ונשארו רק המשקים האחרונים לאחר שהמכולת סגרה את סניפה, שבסוף נהנו מכל הרכוש.

 

 

 

סיפרה סרפינה רחמוט

כשעבדתי בצרכניה, קיבלתי 4 לירות לחודש. הייתי קופאית. שמואל ברונפיין (אביתר) היה המנהל, ואדם אחר בשם מנשה גרינשטיין. כשהיו באים הספקים להביא סחורה, לא יכלו להגיע עד הצרכניה שנמצאה אצל בירנבוים בראש הגבעה. הם לא יכלו להיסחב עם הסחורה בחול העמוק עד לבית של שמואל, והעדיפו לקרוא לי מהבית כדי לקבל את הסחורה (גרתי במחצית הדרך) החול היה אז עד הברכיים. 
במוצאי שבת היינו פותחים את הצרכניה כדי למכור אוכל לפועלים, שיהיה להם ליום ראשון בבקר. באותה תקופה לא היו מקררים בכלל, אפילו לא מקררי קרח, ולכן אנשים לא יכלו לקנות מזון מיום ששי בשביל יום ראשון .
בחגים, כמו ראש השנה ופסח, היו מביאים האנשים, כל אחד חבילה קטנה של בשר לצרכניה, כדי לשמור שם במקרר, ואני הלכתי בבקר החג לפתוח את הצרכניה לתת לאנשים את הבשר שלהם. כמובן שלא כל אחד הביא בשר, כי מעט מאד אנשים יכלו להרשות לעצמם לקנות בשר. היו לי אולי עד עשר חבילות בכל חג. 
זכור לי גם שעבדתי בעמידה, וכשפניתי למנהל בבקשה לקבל כסא, עשו ישיבה מיוחדת של הנהלת הצרכניה כדי להחליט אם אפשר לקנות כיסא עבור הקופאית. ...

 

 

פרדס בחסכון

בחודש מאי 1956 הוכרז על תכנית ארצית של נטיעת פרדס בחסכון לפועלי המושבות - עם עדיפות לפועלים חקלאיים. לאבן יהודה לא היו שטחי קרקע פנויים בבעלות ציבורית (כל האדמות היו בידים פרטיות) ולכן נעשתה פניה של מועצת הפועלים והמועצה לקק”ל לקבלת שטח שהיה ברשותה מדרום למושבה. אחרי מאבק קשה נמסרו 150 דונם ובספטמבר אותה שנה ניטעו 28 חלקות של 5 דונם. כל פועל השקיע 250 ל”י מכספו וקיבל הלוואה של 1500 ל”י. חלקה נוספת נרכשה מ”אגרא” לנטיעת 50 חלקות נוספות. המועצה רכשה עבור המפעל באר מים פרטית (באר ”בורסה”).
בספטמבר של אותה שנה הגיע שר האוצר דאז, לוי אשכול, לטקס סיום הנטיעה של שלב א’.
נטיעת הפרדסים של שלב ב’ הסתיימה אף היא בטקס חגיגי ביולי 1958.

 

 

 

מתוך חוברת 30 שנה למושבה - פרדס בחסכון

אחד המפעלים הקונסטרוקטיביים ביותר שבוצעו במושבה בשנים האחרונות הינו בלי ספק נטיעת שטח של 400 דונם פרדס במסגרת מפעל ”פרדס בחסכון” לפועלי המושבות
שטח זה היה בחלקו בידי ירקנים פרטיים ואחרי טיפול ארוך וממושך של מועצת הפועלים, המועצה המקומית ו”ניר למושבה”, הועמד שטח זה של הירקנים ע”י הקק”ל לרשות המפעל של ”פרדס בחסכון” ובספטמבר 1956 נטעו 140 דונם כשלב א’.
עוד כ-250 דונם משטח הפליק שהיה מעובד ע”י אגודת ”אגרא” - אף הוא הועבר ע”י ”אגרא” למפעל זה, וב-1958 נטעו בשטח זה עוד 250 דונם כשלב ב’. כל השטח הזה של 400 דונם מחולק לחלקות של 5 דונם ל-80 מפועלי המושבה.
לאחר קבלת השטח מידי הקק”ל ו”אגרא” רכשה המועצה המקומית את הבאר מחברת ”בורסא” המספקת מים לשטחים אלה. 
שותפים רבים למפעל מבורך זה: המרכז החקלאי, ”ניר למושבה” ו”יכין חקל” שהשקיעו עמל רב בארגון מפעל זה בכל הארץ. האוצר שנתן הלואות של 300 לירות לדונם ברבית נמוכה ולזמן ארוך, מועצת הפועלים באבן-יהודה שעסקה בצד האירגוני, ואחרון אחרון המועצה המקומית שעזרה רבות בהשגת השטח ודאגה לאספקת המים. בספטמבר 1956 השתתף שר האוצר לוי אשכול בחגיגת הנטיעות של שלב א’ ואף נטע שתיל, שהפך בינתיים לעץ נושא פרי.

 

 

 

 

צבי סלע מספר

באמצעות המרכז החקלאי חילקו לכל משפחת פועל 5 דונם קרקע, להקמת משק עזר. ניטעו פרדסים והעיבוד נעשה על-ידי ’יכין חק”ל’, תחת השגחת מועצת הפועלים. עד מהרה איבדנו את השליטה על חלקות אלה. האנשים הוציאו את הפרדסים מהעיבוד של ’יכין חק”ל’ ורצו לעבדם בעצמם. כמה מהם אף מכרו את החלקה שלהם. היתה להם, אולי, סיבה לכך.

 

 

הקמת בניין מועצת הפועלים

בדצמבר 1953, 13 שנה אחרי הקמת מועצת פועלי אבן יהודה, נחנך מבנה בית ההסתדרות. במבנה אולם גדול במרתף, 5 חדרי משרדים וגג הבנוי לכינוס אסיפות.
עלות ההקמה: 45,000 ל”י מכספי קרנות הסתדרותיות שונות 
במגרש הסמוך הוקם צריף ששימש מועדון ” הנוער העובד”.
בחודש מאי 1956 התקיים טקס קריאת המבנה על שמו של ליאון לוריה, ממנהיגי סניף ניו-יורק של תנועת הפועלים היהודיים ופעיל מגבית שנפטר שנתיים קודם לכן.

 

 

 

 

 

 

 

 

הלוואות

”הסתדרות העובדים” - לפי צבי סלע - ”נתנה הלוואות קונסטרוקטיביות. מעביד שהיו לו מעל לחמיה פועלים והתקשה לשלם את משכורותיהם, קיבל הלוואה כזו. הממונה על הסדר זה היה ברל רפטור, חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות.
”פעם פנה אלי ראש המועצה, יחיאל זלינגר, וביקש שאטפל בהשגת הלוואה במוסד ההסתדרותי. כשאמרתי לו שאושרה הלוואה בסך 60,000 לירות - הוא ממש נדהם. נסענו יחד ל’וועד הפועל’ וקיבלנו את הכסף. זלינגר זכר לי זאת, שנים רבות, לטובה. ניתנו גם הלוואות למשקי העזר של הפועלים, בסכומים רציניים למדי וללא ריבית. מספיק היה אישור כי מבקש ההלוואה משווק את תוצרתו באמצעות ’הצרכניה’, מילוי שאלון והחתמה בבנק הפועלים”.

 

 

 

קופת חולים

עם גל העליה הגדולה של ראשית שנות החמישים נוצר צורך ממשי בפתיחת סניף קופת חולים של ההסתדרות. עד זמן זה קבלו חברי ההסתדרות שירות בסניף המקומי של קופת חולים עממית.
נפתח סניף בבית בן 3 חדרים - היום בשטח הקניון - שבו היו רופא, חובש ושירותי משרד.
בשנת 1956 מסרה המועצה המקומית שטח שבו שכנה קבוצת ”להט” לבנית סניף חדש וגדול -הוא הבנין הנוכחי ברחוב אסותא (שהורחב פעמים רבות מאז). 
בשלב זה כבר עבדו שני רופאים, אחיות ותחנת ”טיפת חלב”.

לדברי מנחם טילס: ”בעיית קופת-חולים היתה בעיה סבוכה וקשה. באבן-יהודה קיבלו כל תושבי המקום ופועליו את הטיפול באמצעות קופת-חולים העממית (שכל הוצאותיה, הרופא, החובשת וכן התרופות, מומנו על-ידי המתיישבים). מרפאה אחת ורופאה אחת, ד”ר פסיה כץ. רופאה מסורה מאוד שעמדה לשירות כל האוכלוסיה המקומית.

ד”ר פסיה (פֶּפי) כץ היתה אחראית ביותר כלפי חוליה, מעולם לא התרגלה לרכב על חמור. לקדימה היתה נוסעת בעגלה רתומה לסוס. אבל עד לבית משפחה, בקצה הרחוק של המושבה היתה רצה ברגל.
הצד השלילי בכל העניין היה, שחברי ההסתדרות שילמו מיסים כפולים - לקופת-חולים של ההסתדרות ולקופת-חולים העממית.
הקמת המרפאה הראשונה של ההסתדרות באבן-יהודה גרמה לסערת רוחות ולוויכוחים קשים על רקע של חלוקת האוכלוסיה בעד הקמת קופה נוספת ונגד. העניין הוכרע על-ידי מועצת הפועלים, אשר השקיעה מאמץ רב להביא את כל מוסדות קופת-חולים של ההסתדרות למרפאה יפה ומשוכללת, עם רופאים ואחיות לשירות הקהל, כדוגמת העזרה הרפואית שהוגשה ליתר חברי ההסתדרות בכל הארץ.
אני מניח שהונח בזה יסוד צודק וטוב לציבור העובדים, שנפטר מתשלומים כפולים והפך בכך להיות שווה ליתר חברי ההסתדרות בארץ, מבחינת העזרה הרפואית”.
לפי צבי סלע: ”בשנת 1941 הוקמה המרפאה של קופת-חולים הכללית, בנוסף לקופ”ח עממית. כעבור זמן הובא לאבן-יהודה ד”ר קלר, אשר הגיש עזרה רפואית מטעם קופת-חולים לחברי ההסתדרות באבן-יהודה, קדימה, תל-יצחק, בית-יהושע וכפר-נטר. כבישים לא היו, לא באבן-יהודה ולא בכל הסביבה, וד”ר קלר הגיע לכל מקום רכוב על סוס”.
”קופת-חולים של ההסתדרות” - כתב יהודה בכר במאי 1958 - ”מקיימת במקום שתי מרפאות: אחת מרכזית ואחת בשכונות. לאחר טיפול ממושך, נענו המוסדות המרכזיים של קופת-חולים לדרישותיה של מועצת הפועלים והקימו, לפני שנתיים, בניין נאה ומרווח למרפאה במרכז המושבה, על מגרש רחב-ידיים, שהועמד למטרה זו על-יד המועצה המקומית”. הקופה הגישה באותם ימים עזרה ל-2,600 נפש.

 

 

 

קופת חולים - מתוך חוברת 25 שנה למושבה

עם ריבוי התושבים במקום הקימה קופת חולים הכללית מרפאה משלה לחבריה... קופת חולים של ההסתדרות מקיימת במקום שתי מרפאות, אחת מרכזית והשניה בשכונות.
לאחר טיפול ממושך נענו המוסדות המרכזיים של קופת חולים לדרישותיה של מועצת הפועלים והקימו לפני שנתיים בנין נאה ומרווח למרפאה במרכז המושבה בקרבת מקום לבית הפועלים, על מגרש רחב ידים שהועמד למטרה זו על ידי המועצה המקומית.
הקופה מגישה עזרה לכ-2600 נפש. לרגל מחסור ברופאים המוכנים ללכת לעבודה במושבה, טרם נמצאה האפשרות לשלוח רופא נוסף למקום. עומס העבודה על הרופא היחיד של קופת חולים הוא רב ביותר.

הערה : ראה בנוסף על סניף בנק הפועלים במדור ”מוסדות כספיים”

 

 

בארכיון

תיק מכתבים נכנסים ויוצאים של מועצת הפועלים משנות החמישים.
חוברת ”ההסתדרות באבן-יהודה בת י”ג”, שהוצאה לכבוד חנוכת בית ההסתדרות בסוף 1953. 
חוברת ”זרקור” , המוקדשת ל-30 שנות מועצת פועלי אבן-יהודה, 1971.
נאום ראש המועצה בטקס נטיעת ”פרדס בחסכון”.
2 מפות ”פרדס בחסכון” - שלב א’ ושלב ב’ - מקוריות + רשימת רוכשים מלאה של שלב א’ ו-ב’.
תיק ”מועצת הפועלים”, הכולל מכתבים אליה וממנה בנושאי ארגון, עבודה ופוליטיקה מקומית.
קטעי עיתונות: 12.53 - הקמת בנין מועצת הפועלים.
1955 - ”פרדס בחסכון”.
תמונות.