הקמת האגודה

”אגרא אבן יהודה בע”מ” נוסדה בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השניה, על ידי המדור להתיישבות המעמד הבינוני בהסתדרות הציונית. מדור זה קם שנה קודם לכן כדי לסייע ל-40 מושבות וגופים כלכליים השייכים להן.
בשנים אלה היה המשק באבן יהודה מגוון: לול, רפת, ירקות וגידולי שדה נוספים פרנסו משפחות במושבה ונוצר צורך לסייע להם כלכלית ע”י ארגון מרכז הן לרכישת התשומות, כמו מזון לבעלי חיים, תרופות ושירותים דומים והן לשיווק מאורגן של התוצרת.
בראשיתה מנתה ”אגרא” 39 חברים ולה הון עצמי של 900 לא”י והלוואות בסך 3500 לא”י. האגודה גדלה והתחזקה, בעוד ”החקלאי” מתרכזת רק בנושא המים. המחזור העסקי הלך וגדל, מספר הביצים המשווקות עלה וכך גם שיווק בשר. כמחצית החברים היו ירקנים, בעלי רפתות ודירים ואף מגדלי פרחים.

 

 

תולדות האגודה - מסיפורי הותיקים

בהתאם להחלטת הקונגרס הציוני ה-20, הוקם בסוכנות היהודית ב-1938 ”המדור להתיישבות המעמד הבינוני”. בראש המדור עמד ד”ר לודוויג פינר, שיזם ופיקח על התיישבות זו, אשר מנתה כ-40 כפרים ומוסדות ייצור כ”אגרא”, ושיווק כ”טנא” שבין מייסדיו היה יהודה בכר שהיה מנהלו הראשון.
”אגרא” אבן-יהודה בע”מ נוסדה ב-1940, כ-8 שנים לאחר יסוד המושבה ועם ראשית התפתחות משק החצר, שבו חלקן של הנשים היה רב מזה של הגברים. 39 חברים נרשמו ב”אגרא”, עם הון עצמי של 900 לא”י והלוואות בסכום של 3,500 לא”י. בלולים היו כבר 5,000 תרנגולות מטילות ומחזור של 12,000 אפרוחים. ברפתות היו בסך-הכל 20 פרות מגזע מעורב - דמשקאיות והולנדיות - וכ-30 עזים לבנות, שמקורן מאיזור זנן שבשוויץ וכונו בפי רבים ”הפרה של המשק הזעיר”.
מחזור ”אגרא” באספקת המספוא בשנה הראשונה, עלה על 300 טון ובערך כספי של 8,300 לא”י. שווקו כמליון ביצים בסכום כולל של 7,500 לא”י וכ-15 טון בשר-עוף בשווי של 3,700 לא”י. חלב הפרות והעזים נמכר במקום לתצרוכת עצמית.
ההתפתחות היתה מהירה ובשנת 1957 הוכפל מספר החברים ב”אגרא” והיה ל-81, עם הון של 261,000 לא”י ונכסי דלא-ניידי, כקרקע ומבנים, בסך של כ-250,000 לא”י. בלולים קירקרו בשנה זו כ-80,000 מטילות וכ-350 אלף אפרוחים במחזור. האספקה ללולים ולרפתות הוכפלה ועלה ל-6,000 טון, שערכן עלה ל-1,324,000 לא”י. אבן-יהודה שיווקה 11 מליון ביצים ולמעלה מ-100 טון בשר עופות מפוטמים, בנוסף לתצרוכת המקומית של האוכלוסיה שהלכה וגדלה. הערך הכללי של תוצרת ”אגרא” הגיע בשנה זו לכמליון לא”י.
ברשות האגודה כבר היו מחסנים מסודרים, אסמים בעלי סידורים עדכניים להכנת התערובת, חדר קירור ומחסן כלי-עבודה, חומרי-הדברה וצרכים לרפואת הלולים.
”אגרא” שימשה, בתקופה זו, רק את מחצית בעלי הלולים במושבה. המחצית האחרת המשיכה בעצמאותה המוחלטת באספקה ובשיווק.
”כשייסדנו את ’אגרא’” - המשיכה חוה וינקלר לספר - ”אמרו ד”ר פינס וגפנר שצריכים לבחור ועד. היות והייתי מומחית לגידול עופות, אמר לי בכר: ’חוה, את תיכנסי לוועד’. מוניק לא אהב את העופות, הוא אהב את העצים, את הפרדס, וברצון וויתר לי. היתה אשה אחת שאמרה: ’מה זאת אומרת שאת תהיי בוועד? מה זאת אומרת שלא גבר יהיה בוועד?”.

 

 

סיפר ישראל אפשטיין

את ’אגרא’ פיתח וניהל יהודה בכר. כשהוא הלך לנהל את ארגון השיווק ’טנא’, היה טופי ברצקי למנהל. עם כניסתו חלה התקדמות גדולה בכיוון האוטומציה. אריה גרינברג ומשה תורג’מן לא היו צריכים יותר לעבוד באתים לערבב את התערובות. היום כבר לא חושבים הרבה ומתכננים, המחשבים עושים זאת.
שלומית שלי כבר השתלטה על 6,000-5,000 פרגיות. למדנו את שיטת המיון בין אפרוח זכר לנקבה והחיסכון בהאבסה היה עצום. הכל הלך ונעשה יותר ויותר ממוכן - האבסה אוטומטית, איסוף ביצים אוטומטי. אין שוקלים כל ביצה בבית, מכונת המיון בולעת... היום מוגבלים לתכנון. ביצה ’מיותרת’ היא רק הפסד”.

 

 

 

מתוך חוברת 25 שנה למושבה

אגרא אבן-יהודה בע”מ נוסדה בשנת 1940, עם ראשית התפתחות משק החצר. היא נוסדה במסגרת האגודות החקלאיות שהוקמו ביוזמת הד”ר ל. פינר, מנהל המדור להתישבות המעמד הבינוני של הסוכנות. מספר החברים שנרשמו בשעת יסודה הגיע ל-39, עם הון של 900 לא”י ועם הלוואות בסך 3500 לא”י. האינוונטר החי של חבריה כלל 5000 תרנגולות מטילות עם 12 אלף אפרוחים במחזור, 20 פרות וכ-30 עזים לבנות. מחזור האספקה בשנה הראשונה היה 300 טון מספוא, בערך של 8300 לא”י.
אגרא שווקה כמליון ביצים בשנה,בסכום כולל של 7500 לא”י וכ-15 טון בשר עוף בסך 3700 לא”י. החלב של הפרות והעזים נמכר במקום ע”י החברים עצמם.
בשנת תשי”ז (1957) הגיע מספר החברים באגרא ל-81, עם הון של 261,000 ל”י, נכסי דלא ניידי בערך של רבע מליון ל”י. מספר העופות של חברי האגודה היה בשנה זו 80 אלף מטילות עם 350,000 אפרוחים במחזור. חולקה לחברים אספקה בכמות של 6000 טון ובערך של 1,324,000 ל”י. שווקו למעלה מ-11 מליון ביצים ולמעלה ממאה טון בשר (חלק נכר של העופות נמכר במקום). ערך התוצרת מתקרב למליון ל”י בשנה. לאגודה מחסן אספקה גדול עם סידורים מודרניים להכנת תערובת . כן מחזיקה האגודה מחסן לאריזת ביצים למשלוח לחו”ל ולמחסני ”טנא” בערים, עם חדר קרור ומחסן לכלי עבודה, חמרי הדברה ורפואות לצרכי הלול. האגודה משמשת את מחציתם של הלולנים באבן יהודה.

1953 - אגרא נכנסת למיזם משותף

חברת ”אגרוטרק” הוקמה כשותפות של אגרא אבן יהודה ובית יצחק. המטרה: גידול דגנים להזנת בעלי חיים בקנה מידה גדול. החברה רכשה כלים חקלאיים גדולים דוגמת קומביינים וטרקטורים, הקימה מוסך לטיפול בהם וקבלה שטחים נרחבים בדרום ובשפלה לזריעה. את היבול הביאו למכון בבית יצחק לשימוש האגודות.
הצוותים ירדו לשטח עם מגורונים נגררים והחלו בעבודה. מדי כמה חודשים עלה לקרקע מושב עולים חדש והקבוצה המשיכה לשטחים נוספים, חלקם בסכנת חיים בגבול רצועת עזה. 
בהדרגה עלו יותר ויותר מושבים לשטחים הפנויים האלה ועד סוף שנות החמישים החברה נסגרה.

אגרא יורדת לנגב

רשימה ב”דבר” מאת ש. שחורי, הופיעה ב-14.6.53 תחת הכותרת ”הלולנים מדרימים לקציר”, וכך נדפס:
יצאו בני השרון מתחומי דונמיהם המועטים ושפעת מימיהם והדרימו ל”אסם הבר” של הדרום ליצור מזון לשוכנות לוליהם, שאינן רוצות להסתפק בקצבה הממשלתית. ויש מקצת שכר לעמל ותגמול ליגע.
בני אבן-יהודה הוותיקים ואגודתם ”אגרא” התאחדו עם הייקים של ”בית יצחק”, פנו אל אשר פנו וקיבלו 22 אלף דונם לעיבוד באיזורי הארץ השונים, בהם 17,000 דונם באיזור הדרום. אשתקד עיבדו 8,000 דונם תבואות חורף והיבול הספיק להזנת 110 האלפים העופות במשקי החברים במשך 4 חודשים מלאים. השנה הם מעבדים 14 אלף דונם תבואות חורף וכ-2,500 דונם תבואות קיץ. היתר - לזריעת חורף. הם משתבחים ביבול שדותיהם שהגיע אשתקד בחישוב ממוצע של תבואות חורף וקיץ ל-115 ק”ג לדונם. השנה אין עוד אפשרות להערכה. אך דבר אחד הם קובעים: מפעל זה, עיבוד שטחים בדרום, מנע מהענף זעזועים שזיעזעו משקים אחרים. גם שותפות מיוחדת לטרקטורים ומכונות הקימו יחד עם בעל הון מארה”ב וכיום הם בעלים ל-15 טרקטורים, 6 קומביינים, וכל הציוד הנדרש.
ועל כל אלה חולש טופי ברצקי, צעיר חסון ורחב-גרם. בשקט ובמתינות של חקלאי מלידה ובשיטתיות של אדמיניסטרטור ותיק הוא דוהר דהירה בעל-ביתית בג’יפ שלו. אורח לחברה עם הפועלים, ממתיק סוד עם האחראים, קופץ למחנות הקוצרים ואל התחנות השונות, לועס שיבולת מלאה ונהנה, מעיף עין על חורשות החרובים ומחשב חשבונות, טוען במשרדי-פקידים בקריה, מתווכח עם חבריו ומיישר הדורים, והעיקר - שקי הגרעינים מובלים אל האסמים. - ”אתה רואה?” - אומר פרץ ”הייקה” מבית יצחק - ”לא אנו מנוצלים, כי אם גם תרמילינו ותיקינו. הם ’פועלים’ עד לאמורטיזציה מלאה”.
שוקקים דרכי הדרום הרחוק. מועטות מכוניות-הנוסעים ורבות מכוניות-המשא המצפינות, כשהן עמוסות שקי-בר ומדרימות אל השדות, המשתרעים עד ”לקצה האופק”. רחבות זו והיקף זה הם מהדברים המרחיבים דעתם של השרוניים, שאינם רגילים למרחבים כאלה. ”הנה הים והנה הרי שומרון, באמצע - פרדס ומקשאה ושדה-שלחין וסוף פסוק”. וכאן מתנחשלים שדות-בר בשלל צבעים מרהיבי-עין בגבעות המצהיבות ובבקעות המוריקות, ובהם חותרים קומביינים כרסניים ומכוניות-משא משתרכות אחריהן לאסוף את השקים הגורנה (הגורן כבר מליצה בלבד. היא מופיעה עוד רק בשירי המשוררים).

וכיום?

מספר הלולים בחצרות הבתים פוחת והולך. השכנים החדשים לא אהבו את ”ריח הזבל ניחוח חציר” והשתמשו בכל אמצעי חוקי להרחיק את המפגע משכונות המגורים. הדור הצעיר עבר לענפים אחרים - היי-טק, פיננסים וכד’, ולא הסכים לנקות שקתות ואבוסים, לאסוף ביצים ולהוציא עופות למשלוח.
מספר לולי ענק מבוקרים אוטומטית הוקמו בשדות רחוקים מבתי התושבים וקרקור התרנגולות כבר לא מלווה את שנת הילדים. בנין אגרא ברחוב הנועט נמכר ליזם נדל”ן המתכנן לבנות במקומו חנויות ודירות. הסילו הגדול ברחוב העצמאות נהרס ושכונת מגורים חדשה תפסה את מקומו. מעט הלולנים קונים אספקה מרחוק.

 

 

 

 

 

סופו של הסילו הגדול ברח' העצמאות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בארכיון

פרוטוקולים של אסיפות כלליות של כל חברי ”אגרא”, ישיבות הנהלה וישיבות ועדות שנבחרו - כמו: ועדת הספקה, מחסן ושיווק. הפרוטוקול הראשון הוא אסיפת היסוד של האגודה 16 ליוני 1940, בנוכחות:
גרינברג, קליין, וינקלר, לובצקי, סמולר, מנחם לוי, ריקלין, בן-ארצי, שפוטהיים, אדסמן, גולדנברג, גוטמן, בובנייבסקי, קימל, לסקר, לרר, אקר, צ’רקסקי, ביאלוסטוצקי, הוניגמן וחרפק.